מוחמד אבו-אלחיר נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופטת ד' דורנר:

בעתירה שבפנינו דרש העותר, כי המשיב 2 (להלן: פקיד הרישוי) יחזור בו מהחלטתו לדחות את בקשת העותר לחידוש רשיון מיוחד לנשיאה או החזקה של כלי-יריה. החלטה זו של פקיד הרישוי נתקבלה לאור התנגדות המשיבה 3 (להלן: המשטרה). העותר, הנזקק לרשיון לכלי-יריה במסגרת עסק למתן שירותי שמירה שבבעלותו, הגיש את עתירתו לאחר שנדחו פניותיו אל פקיד הרישוי כי ישנה את החלטתו, וכן ערר שהגיש העותר. בעתירה נטען, כי ההחלטה שלא לחדש את רשיונו של העותר אינה סבירה ונתקבלה בלא שניתנה לעותר זכות טיעון.

בתגובה לעתירה הודיעה המדינה, כי לאחר שהוגשה העתירה החליטה המשטרה להסיר את התנגדותה למתן הרשיון, וכי, על-כן, העותר רשאי להגיש בקשה מתאימה לחידוש הרשיון. המדינה הסבירה איפוא, כי העתירה נתייתרה.

ואילו העותר הודיע מצידו, כי הוא מסכים למחיקת העתירה תוך הותרת עניין ההוצאות לשיקול-דעת בית-המשפט.

העתירה איפוא נמחקת.

בנסיבות העניין, הגענו לכלל דעה כי על המדינה לשאת בהוצאות העותר בסך 3,000 ש"ח.

ניתן היום, י"ז בשבט תשס"ב (30.1.02).