צבאח מתקאל זבארקה ואח' נ' משרד הפנים

פסק-דין

עניינה של עתירה זו הוא בקשת העותרים לאיחוד משפחות. בעתירה נטען כי העותר 1, אזרח ישראלי, נישא בשנת 1992 לעותרת 2, תושבת הרשות הפלסטינית וכי מאז הם גרים בעיר טייבה ונולדו להם ארבעה ילדים. לפי הנטען בעתירה, פנו העותרים ביום 4.11.96 למשיב בבקשה לאיחוד משפחות וכשמונה שנים לאחר מכן, ביום 21.8.03 נשלח להם מכתב בו הודע להם על ההחלטה לדחות את בקשתם. כנגד החלטה זו נסבה העתירה.

מתגובת המדינה לעתירה עולה כי התמונה שהציגו העותרים היתה חלקית ביותר. בתגובת המדינה נטען כי עוד בשנת 1999 הודע לעותר 2 על דחיית בקשתו וזאת בשל נישואיו לאישה נוספת, תושבת השטחים. לפי הנטען בתגובה, רק ביום 28.11.02 התגרש העותר מאישתו הראשונה, אשר ממנה נולדו לו חמישה ילדים, שהאחרון בהם בשנת 2000. המדינה טענה, איפוא, כי העותר 2 הינו ביגמיסט ועל כן נדחתה בקשתו בשנת 1999 בהתאם למדיניות משרד הפנים בנושא זה. כמו כן, מכיוון שהעותר 2 התגרש מאישתו הראשונה רק ביום 28.11.02 הרי שבמועד זה כבר עמדה בתוקפה החלטת הממשלה מיום 12.5.02 בדבר הקפאת הטיפול בבקשות לאיחוד משפחות ועל כן לא ניתן היה לטפל בבקשת העותרים. יצוין כי ההחלטה הנ"ל אומצה לאחר מכן בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003, אשר תוקפו הוארך בצו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ד-2004. לפיכך, לנוכח המצב החוקי הקיים כיום, אין מקום לבחון את בקשתם של העותרים לאיחוד משפחות. זכותם של העותרים לשוב ולפנות בבקשה חדשה שמורה להם, באם יחול שינוי במצב המשפטי.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, ה' בתשרי תשס"ה (20.9.2004).