הרב שמעון לגריסי נ' משרד הבריאות ואח'

פסק-דין

המשנה לנשיאה נ' הנדל:

1.במוקד העתירה שלפנינו ניצבת בקשת העותר להורות על מינויו, "בדרך של ויסות או העברה [...] למשרה פנויה במרכז הרפואי לגליל בשם משגיח ראשי רב בית החולים". לשם כך, הוא מבקש להורות למשיבים לנמק, בין היתר, "מדוע משיבה 3 [...] החליטה להקפיא את המכרז במרכז לגליל"; "מדוע הנהלת המרכז לגליל מסרבת לקלוט את העותר"; ו"מדוע משיב 4 לוחץ את כל המערכת לא לקבל את העותר למשרה בנהריה".

דא עקא, כפי שציינו המשיבים בתגובתם, שעה שמדובר בסוגיה מתחום יחסי העבודה, הרי שהיא באה בגדרי סמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה, לפי סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. סמכות זו חלה גם על "מכרזים הנוגעים לקבלת אדם לעבודה או אי - קבלתו" (בר"ם 657/03 עיריית רהט נ' אלפראונה, פ"ד נז(3) 26, 30 (2003); עע"ם 5292/17 סלימאן נ' ג'בארין (15.4.2018)), ומכאן שעומד לעותר סעד חלופי בדמות פנייה לבית הדין האזורי לעבודה. די בכך כדי לחרוץ את גורל העתירה לשבט (בג"ץ 7816/17 אור-נר נ' המוסד לביטוח לאומי (8.1.2018)) – והדברים נכונים שבעתיים לגבי הסעד החמישי, הנוגע למכרזי עבר שעל פני הדברים אינם עומדים עוד על הפרק, והטענות לגביהם נושאות אופי תיאורטי (השוו, בג"ץ 346/21 עמותת משפט אמת וצדק נ' משטרת ישראל, פסקה 1 לחוות דעתי (29.7.2021)).

לצד הסעדים המצויים במובהק במישור יחסי העבודה, ביקש העותר סעד הנוגע לתפקידו של משיב 4 כממונה על ענייני דת במשרד הבריאות. ברם, העתירה אינה מציבה תשתית מינימלית לדיון בעניין, ואף אינה מעידה על מיצוי הליכים לגביו.

2.אשר על כן, העתירה נדחית על הסף – ועמה בקשת העותר למתן צו ביניים. שעה שהעותר אינו מיוצג, ובהתחשב בשלב המוקדם שבו הגיע ההליך לקיצו, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז באלול התשפ"א (25.8.2021).