עובד זכאי נ' משטרת ישראל ראש מחלקת תביעות

פסק-דין

עיינו בעתירה ובתגובת המשיבה ושמענו טיעון משלים על-פה מפי באת-כוח העותר. מסקנתנו היא כי בהחלטת המשיבה להעמיד את העותר לדין, תוך שינוי החלטתה הקודמת לגנוז את התיק נגדו, לא נפל כל פגם, אם של העדר סמכות ואם של חוסר סבירות.

אומנם נכון הדבר, כי השאלה אם מוצדק להעמיד את העותר לדין חזרה והועלתה על סדר-יומה של המשיבה בעקבות ערר שהוגש מטעם העותר על החלטת המשיבה לגנוז את התיק גם נגד מעורבת אחרת באירוע נשוא החקירה. אך קיומו של קשר - שלא היה אלא קשר אינצידנטאלי - בין הערר שהוגש מטעמו של העותר לבין העיון המחודש בצדקת ההחלטה לגנוז את התיק גם כנגדו, לא גרע מסמכותה של המשיבה להחליט כאשר החליטה. עיון בהסברי המשיבה אודות שיקולים שעל יסודם הוחלט להעמיד את העותר לדין, הניח את דעתנו כי בהחלטה לגופה לא נפל גם פגם של אי-סבירות.

העתירה נדחית.

ניתן היום, ח' באדר א' התשס"ג (10.2.03).