סאמי חסונה נ' שר הפנים

פסק-דין

השופט צ' זילברטל:

1.עניינה של העתירה בבקשת העותר, תושב האזור, כי המשיב (או כל גורם רלבנטי אחר) ישמר את זכותו "לנהל עסק בשטח אדמה שבבעלותו ובחזקתו" וכן כי "לא תיפגע הזכות, להמשיך בחזקה זו כפי שהתקיימה עד זה לא מכבר, גם בשעות הלילה המאוחרות". העותר לא מפרט היכן בדיוק מצוי בית העסק. כן נתבקש צו ביניים.

2.ראשית נציין, כי מן העתירה כלל לא ברור איזו החלטה מינהלית מבקש העותר לתקוף, שכן היא נעדרת כל תשתית עובדתית ולא מצורפים לה מסמכים או אסמכתאות שבאמצעותם ניתן להבין מהי עילת העתירה, כנגד איזו מעשה מינהלי היא מכוונת ומהו הסעד המבוקש. כבר נקבע על-ידי בית משפט זה כי "עותר המבקש סעד מבית המשפט הגבוה לצדק חייב לפרט את התשתית העובדתית הכוללת עליה נסמכות טענותיו" (בג"ץ 4377/ 11 NELIE DIMACUUANGAN נ' ממשלת ישראל (לא פורסם, 11.10.2011) השופט (כתארו אז) גרוניס). כאמור, בענייננו, העותר לא צירף אסמכתא לכך שרשות מסוימת קיבלה החלטה מינהלית הפוגעת בעסק שברשותו, ולבד מבקשה שיותר לו להמשיך ולנהל את בית העסק - לא הבהיר העותר מהי מהות הפגיעה בו, מועדה או פרט אחר.

3.מעבר לכך, נציין כי העותר הפנה את עתירתו כלפי משרד הפנים, אך נוכח הטענה בדבר מיקומו של בית העסק, כלל לא ברור שאכן המשיב שצוין הוא בעל הדין הנכון בעתירה (השוו בג"ץ 10788/04 גבריל נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (לא פורסם, 28.2.2006)). עוד יצויין, כי לכאורה עולה מהעתירה כי לעותר סכסוך עם "מתחרה" כלשהו, אך גם עניין זה לא פורט, ויתכן שכלל לא היה מקום לפנות לבית משפט זה נוכח האפשרות שמדובר בסכסוך אזרחי.

4.סיכומם של דברים, הטענות (המעטות) שהועלו בעתירה נטענו בעלמא ללא כל פירוט של תשתית עובדתית או צירוף מסמכים המבהירים את מהותה ועילתה. בין היתר מטעמים אלה, נדחית העתירה על הסף.

ניתן היום, כ"ג בסיון התשע"ב (13.6.2012).