אלסיד לינא ואח' נ' מדינת ישראל-משרד הפנים, לשכת מינהל האוכלוסין חדרה ואח'

פסק-דין

השופטת ד' ביניש:

בעתירה שבפנינו מבקשים העותרים כי נורה למשרד הפנים ליתן טעם מדוע לא תאושר בקשתם לאיחוד משפחות. כן מבקשים העותרים צו ביניים כנגד גירושו של העותר 2 מן הארץ.

העותרת 1 הינה אזרחית ישראל והעותר 2 הינו תושב האיזור. בשנת 1996 נישאו השניים וסמוך לאחר מכן הגישו בקשה לאיחוד משפחות (להלן: הבקשה הראשונה). ביום 24.1.01 דחה משרד הפנים את הבקשה הראשונה מטעמים ביטחוניים. ביום 5.6.03, כשנתיים ומחצה לאחר דחיית הבקשה הראשונה, פנו העותרים למשרד הפנים בבקשה נוספת לאיחוד משפחות (להלן: הבקשה השנייה). הבקשה השנייה נדחתה על ידי משרד הפנים ביום 8.6.03.

דין העתירה להידחות. ככל שנוגעת העתירה לבקשה הראשונה לאיחוד משפחות, הרי שלוקה היא בשיהוי רב. בקשה זו נדחתה עוד בשנת 2001 ופנייתם של העותרים לבית משפט זה נעשתה למעלה משלוש שנים לאחר דחייתה. בנסיבות אלו, העתירה שלפנינו הינה, למעשה, בקשה חדשה לאיחוד משפחות, אשר אין מקום לבדיקתה הראשונית בבית-משפט זה (ראו: בג"צ 3517/03 נוהא בדארנה ואח' נ' שר הפנים ואח' (טרם פורסם)).

באשר לבקשתם השנייה של העותרים, הרי שקיימת מניעה חוקית להיענות לבקשה זו, בהתחשב בהחלטת הממשלה מיום 12.5.02 ובחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן: החוק), כפי שהוארך בצו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשס"ד-2004, אשר קובעים כי בעת הזו לא תטופלנה בקשות לאיחוד משפחות. זכותם של העותרים שמורה להם לשוב ולפנות לבית המשפט, ככל שתהא בידיהם עילה לכך, אם ישונה המצב המשפטי, לאחר הינתן פסק-דין בעתירות העקרוניות בעניין חוקתיות החוק האמור (בג"צ 4022/02, בג"צ 4608/02 ובג"צ 7102/03), או שתוקפו של החוק יפוג.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, ד' בטבת התשס"ה (16.12.2004).