עמותת יל"א 1993 (ילוד ללא אב) התנועה לזכויות המשפחה נ' שר המשפטים ואח'

פסק-דין

העתירה שלפנינו מביאה לפתחו של בית משפט זה נסיון לעקוף פסק-דין פלילי חלוט בהעלאת טענה משפטית חדשה, טענה שלגופה היא חסרת יסוד.

דינה של העתירה להידחות על הסף.

העותרת – עמותת יל"א 1993 (ילוד ללא אב) – ושבשמה לכאורה פנה מר דב סובול, כדי להשיג ביטול הרשעתו בהליך בו הורשע ביום 12.7.01 בבית משפט השלום לתעבורה בעבירות של אי-ציות לתמרור ב-37 ונהיגה בקלות ראש, עבירות לפי תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 וסעיף 62(2) לפקודת התעבורה תשכ"א-1961, בשילוב עם סעיף 38(2) לפקודה; ונגזרו עליו 25 ימי פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה, פסילה על תנאי למשך חודשיים וקנס על סך 1,000 ש"ח. ערעורו של מר סובול לבית המשפט המחוזי נדחה וכך גם בקשת רשות ערעור ובקשה לקיום משפט חוזר שהגיש לבית משפט זה. כאמור, מר סובול מבקש להביא עניינו בפני בית משפט זה בפעם השלישית – לאחר שעניינו נדון פעם אחר פעם בפני שלוש ערכאות – הפעם בדרך של עתירה לבג"ץ, שהוגשה על ידי העמותה מיסודו.

לגוף העתירה, טענתו היא כי נפלה שגגה בנוסח סעיף 42ד לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, ואלמלא אותה טעות בחוק, היה הוא יוצא זכאי בדין.

תיק התעבורה של מר סובול חלוט. אין הוא רשאי להביא עניינו בפני בית משפט זה פעם נוספת בדרך עוקפת של העלאת טענות משפטיות חדשות או תוך עשיית שימוש בשמה של עמותה מייסודו. למעלה מן הצורך אוסיף כי גם לגופה, אין בעתירה ממש. נוסח סעיף 42ד לפקודת הראיות הנו ברור ולא נפלה בו כל טעות, כפי שטוען מר סובול.

העתירה אינה מגלה כל עילה להתערבותו של בית משפט זה.

אשר על כן, דין העתירה להידחות.

ניתן היום, כ"א בסיון התשס"ד (10.6.2004).