המשרי מוחמד ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

העותר 1, אזרח ישראלי, נישא לעותרת 2, תושבת הרשות הפלסטינית, ביום 5.8.00. לפי הנטען בעתירה, פנו העותרים למשיב בבקשה לאיחוד משפחות ובקשתם הוחזרה להם ללא כל הסבר. העותרים, אשר ראו בהחזרת הבקשה החלטת סירוב מטעם המשיב 1, טענו בעתירתם כי החלטת הסירוב לוקה בחוסר סבירות ודינה להתבטל.

המדינה, בתשובתה לעתירה, טענה כי העותרים פנו לראשונה למשיב ביום 9.12.01 ובעקבות פניה זו נשלחה אליהם הודעה לפיה עליהם להמציא מסמכים שונים לשם הגשת בקשה לאיחוד משפחות בישראל. המדינה הדגישה כי הפניה הראשונית הנ"ל אינה בבחינת בקשה לאיחוד משפחות וכי בקשה ממש, על פי הנדרש, לא הוגשה על ידי העותרים מעולם ומשכך, גם לא סורבה. המדינה הוסיפה כי העותרים לא פעלו בהתאם לאמור בהודעה שנשלחה אליהם ולא פנו בשנית בענין זה.

לאחר שהוגשה תגובת המדינה הוגשה תגובה מטעם העותרים בה הם איששו, למעשה, את טענת המדינה לפיה בקשה לאיחוד משפחות מטעמם כלל לא הוגשה אך טענו שהמשיב סרב לקבל את הבקשה.

דין העתירה להידחות. כעולה מתגובת המדינה, להגשת עתירה זו לא קדמה הגשת בקשה לאיחוד משפחות וממילא לא ניתנה כל החלטה בבקשה כזו. בנסיבות שנוצרו כיום, עקב הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראה שעה), התשס"ג-2003 והצו שהאריך את תוקפן, אין ניתן לקבל את בקשת העותרים לעת הזאת ואף אין מקום לבירור עתירתם. דין העתירה להידחות בשל אי-מיצוי הליכים. זכותם של העותרים לשוב ולפנות למשיב שמורה להם, אם ישונה המצב המשפטי.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ג באב התשס"ד (10.8.2004).