איגור צרניך ואח' נ' משרד הפנים מינהל האוכלוסין

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

בעתירה שבפנינו נטען כי עותרת 2, אמו של עותר 1 (להלן: "העותרת" ו"העותר"), עלתה לישראל בשנת 2003 והוענקה לה אזרחות ישראלית מכוח היותה בתו של אב יהודי. עוד נטען, כי העותר נולד מנישואיה הראשונים של העותרת, באוקראינה, ומנישואין נוספים נולד לה ילד שני. לגרסת העותרים, התקשתה העותרת לפרנס את ילדיה, וכתוצאה מכך מצא העותר את עצמו מתגלגל ברחובות, וחובר לכנופיות פשע, תוך שהוא מבצע מה שהוגדר כ" עבירות קלות ", עליהן נשפט ונשא במאסר.

העותר, יליד שנת 1983, הגיע לישראל לבקר את אמו, ובמהלך הביקור הגיש בקשה לקבלת מעמד. בקשה זו סורבה, ובעתירה שבפנינו נתבקשנו להורות למשיב לנמק מדוע לא תינתן לעותר אשרה להיכנס לישראל ולהכיר בו כזכאי שבות.

לא ראינו מקום להושיט סעד לעותרים. אכן, עומדת לעותר הזכות לעלות לישראל מכוח חוק השבות ונוכח היותו נכדו של יהודי (סעיף 2(א) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952). אולם זכות זו סויגה בסעיף 2(ב)(3) לחוק השבות, התש"י-1950, לאמור, שר הפנים רשאי לסרב לבקשה אם מצא שהמבקש הנו "בעל עבר פלילי העלול לסכן את הציבור". כעולה מתגובת המשיב, לעורר עבר פלילי מכביד בארץ מוצאו, בין היתר, בעבירות גניבה ושוד, ועל כן רשאי היה השר, ובגדר הסמכות שניתנה לו, לסרב לבקשה.

אי-לכך, העתירה נדחית.

העותר ישא בהוצאות המשיב בסכום של 5,000 ש"ח.

ניתן היום, ט' בתמוז התש"ע (21.6.2010).