עו"ד גיל פרידמן ואח' נ' שירות בתי הסוהר

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

העתירה שלפנינו מכוונת לאופן שבו המשיב נוהג ללוות עצירים ואסירים מבתי הסוהר והמעצר לדיונים בבתי המשפט – נוהג המכונה "שיטת המעברים".

לפי הנטען בעתירה, המשיב נוהג ללוות עצירים ואסירים לדיון בבתי המשפט באמצעות העברתם בין מספר אגפים בבתי כליאה שונים, באופן שלעתים נסיעה של מרחק קצר אשר אורכה ברגיל שעות בודדות, נמשכת ימים מספר. לטענת העותרים – סנגורים המייצגים בפלילים – שיטת המעברים מופעלת בכל בתי הכלא וכלפי אסירים ועצירים מכל הארץ. כתוצאה משיטה זו האסירים והעצירים מנותקים מחבריהם, מסביבתם ומחפציהם האישיים; נשללת מהם הזכות לשירותי קנטינה ולטיול יומי באוויר הפתוח; הם מנוידים בדרכים משך ימים שלא לצורך; ובכל אלה יש כדי לפגוע בזכותם לכבוד באופן שאינו מידתי. הסעד המבוקש בעתירה הוא להורות למשיב לחדול משיטת המעברים.

דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 מסמיך את בית המשפט המחוזי לדון בכל עניין הנוגע למאסרו או למעצרו של אסיר. העותרים המלומדים ערים לכך, אולם להשקפתם מן הראוי שבית משפט זה יידרש לעתירה עקב חשיבותן של השאלות העקרוניות שהיא מעוררת. אכן, אין חולק כי לבית משפט זה נתונה סמכות מקבילה לדון בעתירה. אף על פי כן, לא מצאנו לסטות מן הכלל שלפיו עתירה בעניין הנוגע למאסרו של אסיר תתברר לפני בית המשפט המחוזי המוסמך, גם אם היא נוגעת לעניין עקרוני או כללי וגם אם מועלית במסגרתה טענה לפגיעה בזכות חוקתית (השוו: בג"ץ 4531/09 ברגותי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 16.6.2010); בג"ץ 5488/11 אסמעיל נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 2.11.2011)). משכך החלטנו לדחות את העתירה על הסף. בנסיבות העניין אין אנו עושים צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט בתמוז התשע"ב (9.7.2012).