שמואל פלאטו שרון נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

העותר פנה לבית משפט זה כדי שנורה לשר הפנים – המשיב 1 – לעשות שימוש בסמכות הנתונה לו בסעיף 11(ב) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: החוק), ולהורות על ביטול אזרחותו של המשיב 2; זאת עקב דברים שהשמיע המשיב 2 בנאום שנשא באזכרה לנשיא סוריה.

בהודעה שהוגשה לנו מטעם המדינה, הובא לידיעתנו כי בעקבות הדברים שנשא המשיב 2, פנה שר הפנים מיוזמתו ליועץ המשפטי לממשלה וביקש לקבל את חוות דעתו לעניין הפעלת הסמכות לביטול אזרחותו של המשיב 2.

לאחר בחינת השאלה, החליט היועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין את המשיב 2, בין היתר, בשל אותם הדברים שנשא בסוריה המשמשים בסיס לעתירה. היועץ המשפטי לממשלה אף יזם את הסרת חסינותו של המשיב 2 לשם העמדתו לדין, וזו אמנם הוסרה. נוכח ההחלטה להעמיד לדין את המשיב 2, סבר היועץ המשפטי לממשלה כי אין מקום לעת הזאת לפעול לביטול אזרחותו.

את החלטתו נימק היועץ המשפטי לממשלה באופיו הקיצוני של האמצעי המבוקש, במעמדה הנכבד של הזכות לאזרחות וכן בכך שההסדר שנקבע בחוק לעניין הסמכות לביטול אזרחות הותיר את עילת הפעלתה של הסמכות עמומה יחסית. הוא ציין כי על פי המדיניות הנוהגת מאז ומתמיד יש לבחון בזהירות מירבית את השימוש בסמכות לשלילת האזרחות, וכי מאז הוחקה ההוראה הקבועה בסעיף 11(ב) לחוק לא נעשה בה שימוש מעולם. על יסוד כל אלה חיווה היועץ המשפטי לממשלה דעתו לשר הפנים כי ההליכים הפליליים הם אמצעי מידתי ומותאם יותר שיש לנקוט בו בנסיבות העניין. בהודעת המדינה נמסרה עמדת היועץ המשפטי לממשלה בזו הלשון:

"אין מקום בנסיבות הנוכחיות, ולעת הזאת, לשלול את אזרחותו של המשיב 2. הדבר נעשה אך בשל כבודה של הזכות לאזרחות, ואין בהחלטה זו בכדי להעניק חותם של לגיטימיות למעשיו של המשיב 2."

כעולה מן האמור, העמדה שהתקבלה גם על דעתו של שר הפנים היא, כי לעת הזאת יש לנקוט באמצעי מידתי יותר והוא העמדה לדין.

על פני הדברים נראה, איפוא, כי לדעת המשיב לעת הזאת, כל עוד לא הסתיימו ההליכים הפליליים, אין מקום לשקול נקיטה באמצעי קיצוני יותר. במובן האמור ובהתחשב בשלב בו מצוי הנושא, ניתן לקבוע כי עתירת העותר היא מוקדמת ודינה להדחות על הסף.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, ג' בכסלו תשס"ב (18.11.01).