שמואל חיים אהרוני נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופט מ' מזוז:

1.בעתירה זו קובל העותר על כי הוא מופלה לרעה, כנטען, על ידי המשיבות בנקיטת הליכים להריסת מבנים שנבנו שלא כדין, המשמשים לדבריו כישיבה, כאשר נגד מבנים אחרים של ישיבות אחרות, לא ננקטו הליכי אכיפה.

2.דין העתירה להידחות על סף.

3.בהליכים שננקטו על ידי המשיבות בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים נתבקשה הריסת המבנים מושא העתירה בהתאם להוראות סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. העותר הגיש התנגדות לבקשה, בה העלה טענות שונות, לרבות טענה לאכיפה בררנית מצד המשיבה 2.

בפסק דינו מיום 26.5.2020 דחה בית המשפט את התנגדות העותר, לרבות טענותיו בדבר אכיפה בררנית, והורה על הריסת המבנים על ידי העותר; וככל שלא יעשה כן עד ליום 31.7.2020 תהא רשאית המדינה לבצע את ההריסה בעצמה (צ"ה 22945-05-19).

4.ערעור שהגיש העותר לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים נדחה ביום 29.7.2020, בפסק דין מפורט ומנומק היטב, אשר שב ודחה בין היתר גם את טענת העותר לאכיפה בררנית (עפמ"ק 16909-07-20).

5.בנסיבות אלה עתירה זו אינה אלא ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בכסות של עתירה, הליך שאין לו כל יסוד בדין.

6.אשר על כן, העתירה נדחית וממילא גם הבקשה לצו ביניים. לפנים משורת הדין העותר לא יחויב בהוצאות.

ניתן היום, י"ג באב התש"ף (3.8.2020).