חיים חביבי ואח' נ' מדינת ישראל

פסק-דין

העתירה שבפנינו חושפת מצוקה קשה של העותרים שחשים נפגעים מהתנהגות הממסד כלפיהם, מהרשעתם בפלילים, ובמיוחד מהפרדתם מילדיהם.

מהעתירה ומפסקי הדין שניתנו בעניינים שונים הנוגעים לעותרים, עולה בבירור כי העותרים מקדישים את זמנם למאבק בממסד ובשירותי הרווחה. בית המשפט המחוזי בירושלים אף קבע בפסק-דין כי על רקע מאבקם זה, עוברים העותרים עבירות ופוגעים בילדיהם, אף על פי שילדיהם מאוד יקרים לליבם.

העתירה רצופה ביטויים קשים שאינם הולמים כתבי בית-דין. התעלמנו מהסגנון מתוך הבנה שהעותרים מאמינים שנגרם להם עוול, ובחנו את הטענות המועלות בעתירה. נוכח סירובם של העותרים לשתף פעולה עם גורמי הרווחה השונים, ואף עם שירות המבחן, כפי שמתברר מן ההליכים הנוספים האזרחיים והפליליים שהיו מעורבים בהם, לא ראו בתי המשפט שדנו בעניינם כל דרך בה ניתן לסייע להם. עתירתם המפורטת אינה מעלה שאלה המצדיקה דיון בבית משפט זה. אם ברצונם של העותרים לטעון כנגד הרשעתם בבית המשפט המחוזי בירושלים, היה עליהם להגיש ערעור על ההרשעה. ביחס ליתר הטענות המועלות בעתירה, הרי שאין הן מגלות עילה להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, ה' באב תשס"א (25.7.01).