ח"כ ד"ר אחמד טיבי נ' יו"ר הכנסת

פסק-דין

1.בעתירה שבפנינו, שהוצא בה צו על תנאי, מלין חבר הכנסת העותר על החלטה של נשיאות הכנסת ה-18 מיום 4.7.2011. הנשיאות החליטה שלא לאשר הנחה על שולחן הכנסת של הצעת חוק שניזומה על ידי העותר. מדובר בהצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – הכחשת הנכבה), התשע"א-2011.

2.כידוע לכל, לאחרונה נבחרה כנסת חדשה, היא הכנסת ה-19. הכנסת החדשה תתכנס בימים הקרובים. ניתן להניח שהרכבה של נשיאות הכנסת ישתנה ביחס להרכבה של הנשיאות בכנסת הקודמת. אפילו לא יחול שינוי בהרכבה של הנשיאות, ברור שמדובר בגוף חדש, שהרי עסקינן בכנסת חדשה. על כן, אף לא תהא כל משמעות למתן צו מוחלט בעתירה דנא, משום שהנשיאות של הכנסת ה-18 לא קיימת עוד. זאת ועוד, אין כל טענה מצד העותר כי ניתן להחיל דין רציפות על החלטתה של נשיאות הכנסת ה-18 (ראו, לעניין רציפות של הצעות חוק, חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג-1993). בכל מקרה, הנשיאות החדשה תדון ותיתן החלטה, אם וכאשר העותר יבקש לחזור על המהלך שנקט בכנסת הקודמת. אין לדעת מראש מה תהא ההחלטה.

3.בתגובה מיום 31.1.2013 הודיע העותר כי הוא מוכן להגיש את הצעת החוק מחדש לנשיאות הכנסת ה-19 וכי הוא מבקש להותיר את העתירה תלויה ועומדת. בתגובה של המשיב מיום 31.1.2013 הוא טען כי דין העתירה להימחק.

4.אנו סבורים כי בנסיבות המתוארות יש אכן למחוק את העתירה. מאחר שדין רציפות אינו חל ואינו יכול לחול לגבי החלטה של נשיאות הכנסת בכל הנוגע להצעה להניח הצעת חוק, ומאחר שמדובר כיום בכנסת חדשה, כולל נשיאות חדשה, ברי כי אין תכלית לעתירה דנא. מיותר לומר שהעותר רשאי לחזור ולהגיש את הצעתו לנשיאות החדשה. היה והנשיאות של הכנסת החדשה תקבל החלטה דומה לזו שנתקבלה בכנסת ה-18, פתוחה הדרך בפני העותר לעתור לבית המשפט.

5.העתירה נמחקת איפוא. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג בשבט התשע"ג (3.2.2013).