עמותת "אלערפאן" נ' שר האוצר ואח'

פסק-דין

המישנה לנשיא מ' חשין:

העותרת היא עמותה המפעילה מוסדות חינוך לילדים במיגזר הדרוזי, ומעמדם של אותם מוסדות הוא מעמד של בתי ספר מוכרים שאינם רישמיים. עתירתה לפנינו היא כי נורה את המשיבים - שר האוצר ושרת החינוך - כי יעשו לתיקון סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985, על-דרך זו שתקציבי התמיכה בעותרת יהיו זהים לתקציבים המוענקים לרישתות החינוך התורני, שאף הן מוסדות חינוך מוכרים שאינם רישמיים. טענת העותרת טענה של הפלייה היא, ובעתירתה מבקשת היא כי נעשה כבקשתה ועל דרך זו נבטל את ההפליה.

עתירתה של העותרת אין היא העתירה הראשונה בנושא ההקצבות שהיא זוכה להן. היה זה בשנת 2002 שהעותרת פנתה לבג"ץ בקובלנה על-כך שמשרד החינוך מזכה אותה בתמיכה כספית שאינה משתווה בהיקפה להקצבות שרישתות החינוך התורני זוכות בהן (בג"ץ 2828/02), ובית המשפט החליט לפני כשנה לדחות את העתירה. בפסק הדין עומד בית המשפט על הפלייתה של העותרת לרעה אלא שלמרות כן לא נמצאה לו דרך להיות לעזר לעותרת באשר אותה הפליה מעגנת עצמה בחוק הכנסת - ביתר דיוק, בהוראת סעיף 3א (ט)(2) ו-(3) לחוק יסודות התקציב - ואותו חוק נחקק לפני היות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ומכאן שתוקפו נשמר כהוראת סעיף 10 לחוק-היסוד. על רקע אותו פסק דין שאלנו את בא-כוח העותרת, עו"ד כמאל, מה לו שהוא פונה אלינו שוב בעתירה הנוכחית, והרי העתירה שלפנינו והעתירה הקודמת היו כ"אותה גברת בשינוי אדרת"? עורך-דין כמאל השיב לנו מה שהשיב, אך לא היה בתשובתו כדי לשכנענו. אכן, במהותן שתי העתירות מבקשות אותו דבר, וטעמים שהביאו את בית המשפט לדחות את העתירה הראשונה, אותם טעמים עצמם יפים הם אף לדחיית העתירה שלפנינו.

יתר על-כן: העתירה הנוכחית מבקשת אותנו כי נורה את שר האוצר ואת שרת החינוך כי יעשו לתיקון הוראת סעיף 3א לחוק-יסודות התקציב, ואנו לא ידענו מניין היא סמכותנו כך להורות את הממשלה ושרים בה. אכן, היוזמה לתיקון חוק מצויה בסמכותן של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת וזו תורת הפרדת הרשויות וביזור הסמכויות. אם מבקשת היא העותרת כי ייעשה לתיקון חוק יסודות התקציב - או כל חוק אחר - לתיקון ההפלייה, חייבת היא למצוא סעד ומזור ברשות המחוקקת או ברשות המבצעת. לא בבית משפט.

העתירה נדחית.

היום, ה' באדר ב' תשס"ה (16.3.05).

המישנה לנשיא ש ו פ ט ש ופטת