אופיטק שיטות וריהוט בע''מ ואח' נ' שר המשפטים ואח'

פסק-דין

העותרים שאינם מיוצגים, מעלים בעתירתם טענות כנגד חוקתיותה של תקנה 202(א) ו210- לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- ולפיכך מבקשים הם להצהיר על בטלותן. העתירה באה על רקע חיובם של העותרים בתשלום חוב למשיבה 4.

לאחר עיון בחומר שלפנינו ושמיעת טענות העותר 2 בעל-פה, הגענו לכלל מסקנה, כי אין ממש בעתירה.

עניינן של התקנות בהן מדובר, הוא בתביעות בסדר-דין מקוצר. אין תקנות אלה לוקות באי חוקיות או באי חוקתיות ואין הן פוגעות באיזו זכות מזכויות היסוד המוכרות בשיטתנו המשפטית או בחוק יסוד כלשהו. אין בתקנות אלה חסימת פניה לבית המשפט. יש בה הסדר המסדיר את ההליכים בסוג מסוים של תביעות. אין אנו מוצאים כי נפל בתקנות אלה פגם כלשהו, קל וחומר, פגם מסוג הפגמים המצדיקים ביטול דבר חקיקה בכלל, וכזה הנמצא בספר החוקים ובפסיקה עניפה, שנים רבות. ההליכים המתקיימים על פי התקנות הנ"ל, מאפשרים למתדיינים משפט הוגן והליך הוגן, במסגרת הקריטריונים שנקבעו בפסיקה לעניין תקנות אלה.

הצענו לעותרים לחזור בהם מן העתירה כדי לחסוך בהוצאות. הם בחרו לעמוד על העתירה. זכותם לעשות כן. אולם, ראוי שהמשיבים שעמלו וטרחו והופיעו בבית המשפט, יזכו בהוצאות, עם דחיית העתירה. שקלנו גם פסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה, והחלטתו להימנע מלפסוק כאלה.

אשר על כן, העתירה נדחית.

העותרים ישלמו הוצאות לכל אחת משתי קבוצות המשיבים המיוצגות על ידי אותו עורך דין בסך 5,000 ש"ח.

ניתן היום, ב' בניסן תשס"א (26.3.01).

זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ

הדין של בית המשפט העליון בישראל.