זכריה שבראווי ואח' נ' מפקד אזור חבל עזה ואח'

פסק-דין

השופט י' זמיר:

העותר, תושב עזה, תוקף החלטה של המשיב המונעת בעד העותר לצאת מעזה לישראל לצורכי עבודה. לעתירת העותר הצטרפו גם שני ישראלים, החברים במושב בו הועסק העותר בעבר, והם תומכים בעתירה. הטעם להחלטת המשיב הוא שבנו של העותר ביצע פיגוע התאבדות בו נהרג, והמשיב רואה לנכון למנוע את יציאת העותר לישראל מתוך שיקול של הרתעה. העותר כבר תקף את החלטת המשיב בפני בית משפט זה לפני קרוב לשלוש שנים, בבג"ץ 3890/97, ובית המשפט דחה את העתירה, כשהוא אומר בין היתר כך:

"הטעם המונח ביסוד עמדת המשיב הוא הרתעתי. על פי עמדת המשיב, בשלילת אפשרות היציאה לעבודה לישראל של בני משפחת מחבל-מתאבד יש כדי להרתיע מחבלים-מתאבדים פוטנציאליים נוספים. שיקול זה נראה לנו כשיקול ענייני ובעל משקל. הוא בוודאי יישקל מחדש עם חלוף הזמן. מטעם זה דין העתירה להידחות".

אכן, כפי שעולה מתגובת המשיב, שיקול זה נשקל על ידי המשיב מחדש. לדעתו לא חל שינוי במצב המצדיק שינוי במדיניות. אין אנו רואים טעם להתערב במדיניות זאת. המשיב אף שקל לאחרונה, פעם נוספת, את בקשת העותר והחליט שלא לשנות את עמדתו. לפיכך העותר עדיין מנוע כניסה לישראל.

עם זאת הודיע המשיב כי הוא ישקול מחדש את בקשת העותר בתחילת השנה הבאה. לבקשת בא-כוח העותר, במהלך הדיון בפנינו, הודיע בא-כוח המשיב כי אם העותר יפנה אליו במועד קרוב, תיבדק הבקשה פעם נוספת לגוף העניין, על ידי המשיב או מי שימונה לכך על ידו, תוך שמיעת עמדת שני העותרים האחרים, ותינתן לעותר תשובה במהירות הראויה. על יסוד האמור העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ט בניסן התש"ס (4.5.00).