דני אילוז נ' הועדה לפי תקנה 26 [א] לתקנות רופאי השיניים ואח'

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

נגד העותר, טכנאי שיניים מוסמך, הוגשה בשנת 1996 תלונה של אדם אשר טען כי העותר ביצע טיפולים לקויים בפיו וגרם לו לנזק. המתלונן טען עוד, כי בדיעבד התברר לו שהעותר לא היה רשאי לבצע טיפולים מסוג זה (הסרת מבנים יצוקים, התקנת גשר זמני וכתר, וביצוע תיקונים בגשר).

התלונה הובאה לדיון בפני וועדה שהוקמה לפי תקנה 26(א) לתקנות רופאי השיניים (הגדרת תחום עבודתם של טכנאי שיניים והסדרתה), התשמ"ו1986-. בראש הוועדה עמד ד"ר מ' קלמן, המשמש כמנהל המחלקה לבריאות השן במשרד הבריאות, ובפתח הדיון נטענה על ידי בא-כוח העותר טענת פסלות כנגד השתתפותו של ד"ר קלמן בדיוני הוועדה. הפרקליט נימק זאת בכך שבחודש יולי 1996, שיגר ד"ר קלמן ללשכה המשפטית של המשרד מכתב, אליו צירף את התלונה נגד העותר, והוא הוסיף, כי לכאורה מדובר במספר עבירות שיש בהן סכנה רצינית לבריאות הציבור, ועל כן ביקש את התערבותה של הלשכה המשפטית להפסקתה של תופעה זו לצמיתות.

הדיונים בפני הוועדה התקיימו למעלה משנה לאחר אותו מכתב ששיגר ד"ר קלמן, ובתגובה לטענת הפסלות הסביר ד"ר קלמן כי עניינו של העותר לא זכור לו כלל, ולכן לא ראה עילה לפסול את עצמו מלהמשיך לדון בקובלנה. לנוכח דברים אלה של יו"ר הוועדה, נועץ העותר בפרקליטו, והאחרון הודיע כי הוא מבקש להמשיך בדיון, ומשמעותה של הודעה זו היה שהוא הסתלק מטענת הפסלות.

בסופם של ההליכים החליטה הוועדה, חברי הוועדה נחלקו בדעתם, הרוב החליט להמליץ בפני מנכ"ל משרד הבריאות לקבוע כי העותר ביצע את המעשים אשר יוחסו לו, בעוד שדעת המיעוט היתה כי לא הוכח במידה הנדרשת שהיה זה העותר אשר ביצע את הטיפולים בפיו של המתלונן.

בהמשך, המליצו חברי הוועדה להתלות את רשיונו של העותר כטכנאי שיניים לתקופה של 5 שנים, ומנכ"ל משרד הבריאות, אשר החליט לאמץ את דעת הרוב בוועדה, החליט להעמיד את עונש ההתליה על 4 שנים בלבד.

טענותיו של העותר בפנינו הופנו כנגד שני עניינים: הוא מלין על החלטתו של ד"ר קלמן שלא לפסול את עצמו מלכהן בוועדה, והוא חולק על ממצאיה של הוועדה הואיל ועל פי השקפתו הם שגויים. לחלופין, ביקש העותר להקל בעונש.

לא מצאנו מקום לקבל את העתירה. באשר לטענת הפסלות - כאמור, טענה זו נזנחה עוד במהלך הדיון בפני הוועדה, והעותר עשה כך לאחר שנועץ בפרקליטו. מכאן, שלא נוכל להידרש עוד להשגותיו בתחום זה, אדרבא, קשה להשתחרר מהרושם שענין הפסלות צף ועלה שוב רק לנוכח התוצאה אליה הגיעה הוועדה.

באשר להחלטת הוועדה גופה - זו שמעה ראיות וחבריה התרשמו ממהימנותם של העדים אשר הופיעו בפניה, ולאחר כל אלה היא אימצה את עדות המתלונן ודחתה את גרסת העותר לאירועים. והרי הכלל הנהוג אצלנו מימים ימימה הוא, שאין ערכאה זו נוהגת להתערב בממצאי-עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, ולא ראינו מקום או עילה לחרוג מכלל זה גם הפעם.

נותרה איפוא סוגיית העונש. אכן, תקופת ההתליה שהושתה על העותר אינה קצרה, ונזקה עלול להיות קשה מאחר והעותר לא יוכל, במשך מספר שנים, למצוא את פרנסתו בתחום העיסוק אליו הכשיר את עצמו. מנגד, התנהגות העותר ומעשיו הסבו נזק כבד למתלונן, ועל כן נראה לנו כי בהיבט הכללי שבמרכזו הרצון להגן על בריאות הציבור, עונש זה נמצא במתחם הסבירות.

העתירה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשס"ב (15.10.01).