מרואן עאצי ואח' נ' שר הפנים

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

ביום 17.9.96 הגיש העותר למשרד הפנים בקשה למתן מעמד בישראל מכוח נישואיו לאזרחית ישראלית. בעקבות כך, הונפק לעותר רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 למשך שנה, אשר תוקפו הוארך עד ליום 28.6.01. או אז התבקש העותר להמציא מסמכים המוכיחים כי מרכז חייו בישראל, ומשלא עשה כן, סורבה בקשתו לאיחוד משפחות ביום 3.5.04.

במסגרתה של עתירה זו מבקש העותר כי יושב לו רישיון הישיבה הארעי מסוג א/5 אשר לטענתו, נילקח הימנו שלא כדין, וכי יוענק לו מעמד של תושב קבע בישראל. את בקשתו מנמק העותר בכך שמרכז חייו בישראל, והוא נדרש לסייע לאחיו החולה, המתגורר בעיר רמלה, באופן יומיומי.

המשיבים, מצדם, סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי בדמות פניה לבית-משפט לעניינים מנהליים, ובשל העובדה כי הסעד המבוקש – רישיון לישיבת קבע – אינו מצוי בסמכותם החוקית, אלא בסמכותו של מפקד האזור, אליו לא פנה העותר קודם שעתר לבית-משפט זה.

דין העתירה להידחות על הסף. סעיף 5 לחוק בתי-משפט לענינים מינהלים, התש"ס-2000, בצירוף האמור בתוספת הראשונה לחוק, קובע כי החלטות של הרשות המוסמכת בענייני אשרות כניסה ורישיונות ישיבה ועבודה לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 מצויות בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהלים. אשר על כן, עומד לרשות העותר סעד חלופי בדמות פניה לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית-משפט לענינים מינהלים, וכך היה עליו לנהוג (ראו בג"ץ 1490/06 ג'מילה נ' שר הפנים, טרם פורסם; בג"ץ 3169/06 קאדי נ' שר הפנים, טרם פורסם).

העתירה נדחית, איפוא, על הסף.

ניתן היום, כ"ה בחשוון תשס"ז (16.11.06).