רמזי סלימן ואח' נ' משרד הפנים ואח'

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

עותר 1 בבג"ץ 6569/07 (להלן: רמזי) נשוי לאזרחית ישראלית. עותר 1 בבג"ץ 6751/07 (להלן: מחמד) נשוי אף הוא לאזרחית ישראלית. בעקבות בקשה שהגישו לאיחוד משפחות, ניתנו לעותרים אלה אישורי שהייה בישראל מסוג א/5. בחודש אוגוסט 2006 בוטלו אישורי השהייה, ועתירה שהגיש העותרים כנגד אותה החלטה, נדחתה (בג"ץ 6855/06 ובג"ץ 6856/06).

בעתירה המונחת בפנינו טענו העותרים, כי משניסו לחזור לרצועת עזה הושמעו באוזניהם איומים נוספים, וכך היה גורלם גם כאשר ביקשו לעבור להתגורר בטול כרם. דא עקא, גרסת העותרים בדבר הסכנה הנשקפת להם בשטחי הרש"פ, נבחנה בחודש אוקטובר 2007 על ידי ועדת המאוימים, ולא נמצאה לכך אינדיקציה. בדיון שהתקיים בפני בית משפט זה לאחר כחודש, נתבקשו גורמי הביטחון לשוב ולבחון את עניינם של העותרים לאור נתונים נוספים שיציגו. בדיקה זו התקיימה בחודש מרץ 2008, וגם הפעם לא נמצאה ראיה לטענה בדבר איומים שהופנו כלפיהם.

כך או כך, בתגובת המדינה לעתירה נטען, כי למתן מעמד לעותרים קיימת גם מניעה ביטחונית. לעניין זה הוצג בפנינו מידע חסוי, ולאחר שעיינו בו שוכנענו כי בשהיית העותרים בישראל כרוכה סכנה לציבור. במהלך הדיון בפנינו הועלתה לראשונה הטענה לפיה נמנעים גורמי הביטחון מלאשר את שהיית העותרים בישראל, עקב סירובו של רמזי לשתף עמם פעולה. לטענה זו נשיב בשניים: ראשית, מפיהם של נציגי המשיבים למדנו כי אין בה ממש; שנית, על פי גרסתו של רמזי אותה דרישה לשיתוף פעולה הושמעה באוזניו עוד בשנת 2006, ולא נותר לנו אלא לתהות על כך שהוא לא טרח לציין עניין זה בנימוקי עתירתו.

העולה מהאמור הוא שלא מצאנו כי נפל פגם במעשיהם של המשיבים, וממילא לא הוכחה עילה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט.

העתירה נדחית אפוא, ולבקשת בא-כוח העותרים, אנו מורים כי הרחקת שולחיו תידחה בשלושים ימים, כדי לאפשר להם לעשות את ההכנות המתחייבות מכך.

ניתן היום, כ"ט באייר התשס"ח (3.6.08).