אליהו דרשן נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח'

פסק-דין

זוהי עתירה כנגד בית הדין הארצי לעבודה בירושלים וכנגד עיריית פתח תקווה. העותר מבקש לבטל את ההחלטה בדבר פיטוריו, לקבוע שאלה נעשו שלא כדין ולהחזירו לעבודתו בעירייה.

העותר הביא את עניינו בפני בית הדין האזורי לעבודה ובהמשך בפני בית הדין הארצי לעבודה ואלה קבעו בשני פסקי-דין מקיפים ויסודיים את מערכת העובדות הרלוונטיות להפסקת עבודתו ואת הסיבות שהביאו לכך וכן ניתחו הם את המצב המשפטי ויישמוהו על העובדות.

בית הדין הארצי חזר וקבע את אשר קבע בית הדין האזורי, כי העותר לא היה בגדר "עובד קבוע" אלא במעמד של "עובד בניסיון" ולפיכך לא חל עליו סעיף 171א(2) לפקודת העיריות (נוסח חדש) המפרט את הדרך להביא לפיטוריו של עובד קבוע.

בית הדין הארצי לא מצא להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי "לפיה הוא שוכנע שהפסקת עבודתו של המערער היתה מטעמים ענייניים (אי התאמה לתפקיד וחוסר שביעות רצון של הממונים עליו) והיא נעשתה בתום לב, וכן שיו"ר ועד העובדים נתן הסכמה מפורשת להפסקת העבודה".

כפי שנפסק על ידינו לא אחת, לא יתערב בית משפט זה בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, אלא אם נפלה בפסק-הדין טעות משפטית מהותית שהצדק מחייב את התערבותנו. בענייננו, לא מצאנו כי נפלה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה טעות משפטית מהותית שהצדק מחייב את התערבותנו בפסיקתו, ולמען האמת לא מצאנו טעות משפטית כלל. העתירה סבה בחלקה הגדול על עובדות ובמידה והיא מתייחסת למצב המשפטי, נראה לנו שהמצב המשפטי כפי שנקבע איננו שגוי כלל ועיקר.

העתירה נדחית על הסף, שכן, אין היא מגלה עילה להתערבות בית משפט זה בפסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה.

ניתן היום, ה' בכסלו תש"ס (14.11.99).