סופיאן חלף חסן חדאד נ' שר הביטחון ואח'

פסק-דין

השופט א' מצא:

העותר הינו תושב עזה שעד לפני כשבע שנים הורשה להיכנס לישראל לצורכי עבודה. לנוכח הצטברות מידע מודיעיני, אודות קשרי העותר עם אירגון החמאס, סווג העותר כמנוע כניסה לישראל. בשנת 1999 הותרה כניסתו לישראל, כדי לאפשר לו לנכוח בדיון בתביעתו שנתבררה לפני בית הדין האזורי לעבודה. בעקבות זאת דרש לבטל את סיווגו כמנוע כניסה לישראל ולציידו בכרטיס מגנטי המתיר לו להיכנס לישראל לצורכי עבודה. בקשתו סורבה וכנגד סירוב זה הופנתה העתירה.

בתגובתם לעתירה מנו המשיבים את טעמיהם לסיווגו של העותר כמנוע כניסה. כן טענו, כי דין העתירה להידחות על הסף, באשר לעותר (כתושב הרשות הפלשתינית) אין זכות שבדין לעבוד בישראל. בהחלטתי מיום 7.11.2000 נתבקש בא-כוח העותר להסביר, מה העילה שעל יסודה מבקש העותר מבית המשפט להתערב בהחלטת המשיבים. בתשובת בא-כוח העותר נאמר, כי "העותר אינו תובע הכרה בזכות לעבודה בישראל, אלא מבקש מבית המשפט לבדוק אם צודקים המשיבים במניעת העותר מלהיכנס לישראל מסיבות ביטחוניות".

דין העתירה להידחות. משהודה העותר, כי אין לו זכות שבדין לעבוד בישראל, ברי שאף אין לו עילה לדרוש שבית המשפט יבדוק את צדקת החלטת המשיבים לסווגו כמנוע כניסה. מעבר לצורך נוסיף, כי הטעם שהציגו המשיבים למניעת כניסתו של העותר לישראל נראה, על פניו, משכנע, ובעובדה שהמשיבים התירו לעותר להיכנס לישראל בהזדמנות אחת, כדי לאפשר לו להשתתף במשפטו בבית הדין האזורי לעבודה, אין כדי לגרוע ממשקלו של הטעם האמור.

אשר על כן הננו מחליטים לדחות את העתירה.

ניתן היום, ט' באדר תשס"א (4.4.01).

זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ

הדין של בית המשפט העליון בישראל.