ח'דיג'ה אסעד מחאמיד ואח' נ' שר הפנים - מר אופיר פינס ואח'

פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.עניינה של העתירה בבקשת העותרת, אזרחית ותושבת ישראל, ליתן רשיון ישיבת קבע לבן זוגה שהוא במקורו תושב הרשות הפלסטינית. כן נתבקש בית המשפט ליתן צו ביניים המונע את הרחקתו של העותר מישראל עד למתן הכרעה בעתירה. עוד מבוקש לקבוע כי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן – "חוק הוראת השעה") הינו בטל.

2.העותרת והעותר נישאו זה לזו ביום 4.5.03 ומנישואין אלה נולדה להם בת ביום 20.7.04.

ביום 3.1.05 הגישה העותרת את הבקשה לאיחוד משפחות עם בעלה. ביום 31.1.05 קבלה העותרת מכתב ממשרד הפנים בו נאמר כי בקשתה סורבה לאור חוק הוראת השעה.

3.דין העתירה והבקשה לצו ביניים להידחות.

בקשת העותרים לאיחוד משפחות הוגשה לאחר החלטת ממשלת ישראל מיום 12.5.02 לפיה ממועד זה ואילך לא מטופלות בקשות חדשות לאיחוד משפחות. בעקבות מדיניות זו של הממשלה נחקק חוק הוראת השעה אשר תוקפו הוארך, והקובע כי בתוך תקופת תוקפו אין לטפל בבקשות חדשות לאיחוד משפחות.

בנסיבות אלה צדק משרד הפנים כאשר סירב לטפל בבקשת העותרים, והשיב לפנייתם בכך כי אין הוא מוסמך להיזקק לעניינם.

אשר להיבט העתירה הנוגע לחוקתיות חוק הוראת השעה, נושא זה נדון בבית משפט זה בהקשרו העקרוני בעתירות אחרות, וטרם נתקבלה בהן הכרעה (בג"צ 7052/03 ובג"צ 7102/03).

4.לאור האמור, וכל עוד לא הוחלט אחרת, מדיניות הממשלה וחוק הוראת השעה עומדים בתוקפן, ופועל יוצא מכך הוא כי לא ניתן לטפל בבקשתם של העותרים. דין עתירה זו להידחות על הסף וכמוה גם הבקשה לצו ביניים (השווה בג"צ 7466/05 ג'מאל נ' שר הפנים; בג"צ 8916/04 טאבש נ' שר הפנים, בג"צ 7468/05, מסראווה נ' שר הפנים; ובג"צ 2431/05 אלרחים נ' משרד הפנים). אין צריך לומר, כי אם בעתיד יחול שינוי במדיניות האמורה, תיפתח האפשרות בפני העותרים לשוב ולפנות לרשות המוסמכת ולחדש את בקשתם.

העתירה והבקשה לצו ביניים נדחים על הסף.

ניתן היום, י"א באב תשס"ה (16.8.05).