עו"ד יהונתן דודוביץ נ' משטרת ישראל ואח'

פסק-דין

השופטת ד' דורנר:

העותר הנו נכה בשיעור של 100% לצמיתות ונזקק לטיפול סיעודי צמוד. באישורו של שירות התעסוקה, הסדיר העותר את הגעתו לארץ של המשיב 2, עובד זר מרומניה, אשר קיבל אישור לעבוד כמטפלו של העותר.

בחודש יולי 2002 עזב המשיב 2 את עבודתו אצל העותר. או-אז הגיש העותר תלונה נגד המשיב 2 למשטרת ישראל (המשיבה 1), בגין שהיה לא-חוקית בישראל ובגין ביצוע עבירה של נטישת מושגחים, על-פי סעיף 363 לחוק העונשין, תשל"ז1977-.

בתאריך 14.7.02 החליטה המשטרה לסגור את תיק החקירה נגד המשיב 2 בשל חוסר עניין לציבור. על החלטה זו לא הגיש העותר ערר, על אף שהיה רשאי לעשות כן על-פי סעיף 64(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב1982-, המאפשר למתלונן לערור על החלטת המשטרה שלא לחקור או להעמיד אדם לדין, בפני פרקליט המחוז או בפני פרקליט מוסמך מפרקליטות המדינה.

תחת זאת הגיש העותר לבית-משפט זה את העתירה שלפנינו, המכוונת נגד ההחלטה לסגור את תיק החקירה.

דין העתירה להידחות. הדרך הראויה לתקיפת החלטתה של המשיבה 1 היא הגשת ערר על-פי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי, כאמור. משלא נהג העותר כך, דין עתירתו להידחות בשל היותה עתירה מוקדמת.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד באלול תשס"ב (22.8.02).