מחמד עמירה נ' עיריית ירושלים

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

עניינה של העתירה שבפנינו היא בקשתו של העותר כי נורה למשיבה ליתן טעם מדוע לא הושלמו עבודות הפיתוח שביצעה ליד ביתו ומדוע הושאר קו ביוב פתוח במקום.

לטענת העותר, המשיבה ביצעה בסמוך לביתו במזרח ירושלים עבודות תשתית ובסיום העבודה השאירה את קו הביוב פתוח. לטענתו, הזרמת השפכים לקו הביוב גורמת לזוהמה וריחות רעים בביתו ומונעת מבני משפחתו לעבד את האדמה.

דין העתירה להדחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. כידוע, המבקש סעד מבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, כנגד החלטה של רשות מנהלית, חייב להקדים ולהעלות את השגותיו לפני אותה רשות. כך, נקבע כי:

"עקרון מושרש ומקובל הוא מלפנינו כי פניה לרשות המינהלית או הציבורית הנוגעת לעניין הינה בבחינת תנאי סף על מנת שבית משפט זה ייזקק לעתירה נגדה. משלא נעשתה פניה כאמור... הרי שדין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים". (בג"צ 10312/05 כהן נ' בן שלמה (לא פורסם, 6.11.2005); ראו גם: בג"צ 549/83 הופר נ' חברי ועדת המינויים, פ"ד לז(4) 24, 26 (1983); בג"צ 2624/97 ידיד נ' ממשלת ישראל, פ"ד נא(3) 21, 82-83 (1997)).

במקרה שלפנינו, לא נטען בעתירה כי נעשתה פנייה בעניין קו הביוב הפתוח לעיריית ירושלים, בין אם על ידי העותר בעצמו ובין אם על ידי בני משפחתו, וממילא לא צוין מה הייתה תשובת העירייה, במידה ואכן נעשתה פנייה כאמור.

נוסיף, כי במידה והחלטת המשיבה, לכשתתקבל, לא תהיה לרוחו של העותר, תהיה פתוחה בפניו הדרך להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, הוא בית המשפט המוסמך לדון בעתירה כנגד החלטה של רשות מקומית (סעיף 8 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מנהליים, התש"ס-2000).

אשר על כן, דין העתירה להדחות על הסף.

ניתן היום כ' בשבט תשע"א (25.1.2011).