מריוס כץ נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

פסק-דין

1.לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המופנה אל המשיב 1 כדי שיתן טעם מדוע לא יבוטל פסק הדין שניתן על ידו בתיק דב"ע 300254/97 לפיו חוייבו המשיבים 2 ו3- לשלם לעותר סך של 30,000 ש"ח על דרך הפשרה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד1984- שאומץ בסעיף 39 לחוק בתי הדין לעבודה התשכ"ט1969-.

2.בחנו את נימוקי העתירה לפרטיהם ובאנו לידי מסקנה כי יש לדחותה על הסף. טיעוניו של העותר כלפי קביעות הפסק נושאים אופי ערעורי, אשר גם אילו דן בהם בית משפט זה כערכאת ערעור לא היה מקום להתערב בהן משתחומי ההתערבות בפסק הניתן על דרך הפשרה מצומצמים מטבעם למקרים חריגים בלבד ואין ענין זה נכנס לגידרם. על אחת כמה וכמה כך הוא משמתבקשת התערבות בית משפט זה כבית משפט גבוה לצדק בפסק דין סופי של בית הדין הארצי לעבודה, המוגבלת דרך כלל לעניינים הכרוכים בטעות משפטית מהותית וכאשר הצדק מחייב התערבות. לא מצאנו כי יש בטיעוני העותר כדי להצדיק התערבות בעילות האמורות בפסק שניתן בהסכמת הצדדים על דרך הפשרה.

בנסיבות אלו החלטנו לדחות את העתירה על הסף.

ניתן היום, כ"ד אלול תש"ס (24.9.2000).