אריה דגן ואח' נ' פקיד שומה אילת

פסק-דין

השופטת ד' דורנר:

העותרים הגישו לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע ערעורים על שומות שהוציא המשיב. בית-המשפט המחוזי דחה את ערעוריהם מלבד בשלושה עניינים, בגדרם הורה על ביטול שומות ספציפיות (להלן: פסק-הדין). על פסק-דין זה הגישו העותרים ערעור לבית-המשפט העליון, אשר עודנו תלוי ועומד.

בעקבות פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הוציא המשיב שומות מעודכנות. טענת העותרים, כי שומות אלו אינן עולות בקנה אחד עם פסק-הדין, ועל-כן יש לתקנן, נדחתה על-ידי המשיב. או אז פנו העותרים לבית-המשפט המחוזי בבקשה "למתן הוראות באשר לדרך עריכת השומות המעודכנות לאור פסק-הדין". ואולם, לאחר שהתבקשו על-ידי בית-המשפט להצביע על סמכותו לדון בבקשה, משכו את בקשתם והיא נמחקה.

מכאן העתירה שבפנינו, בגדרה טענו העותרים כי סירוב המשיב לתקן את השומות המעודכנות שהוציא, ואשר אינן תואמות את פסק-הדין, כמוהו כסירוב לקיים פסק-דין חלוט; וכי על-אף שהוראות פסק-הדין הינן ברורות ואינן משתמעות לשתי פנים, הוסיף המשיב לפסק-הדין תנאים והתניות נוספים – כמו-גם קביעות וחיובים בנושאים שלא הוזכרו בשומות המקוריות שהוצאו על-ידיו – אשר לא נכללו בפסק-הדין.

בתשובתו לעתירה טען המשיב, כי אין הוא מפר את פסק-הדין אלא מקיימו על-פי לשונו ותכליתו, וכי המחלוקת בינו לבין העותרים הינה מחלוקת פרשנית, וככזו אין מקומה בעתירה לבג"ץ. המשיב הוסיף וטען, כי יתר טענות העותרים הן טענות ערעוריות, אשר מן הראוי להעלותן במסגרת ערעורם על פסק-הדין, ולא בגדרה של עתירה לבג"ץ.

דין העתירה להידחות על הסף.

אין זה מתפקידו של בית-משפט זה להבהיר ולפרש את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. במקרה בו דרוש פסק-דין הבהרה, פתוחה בפני בעלי-הדין האפשרות לפנות לבית-המשפט אשר נתן את פסק-הדין, כדי שיבהיר, על דרך הצהרה, את פסק-דינו, ובכך יתאפשר יישומו. ראו ע"א 5403/90 מדינת ישראל נ' ר.א.ם. רבחי את איברהים, פ"ד מו(3) 459. ואילו, באם אין המדובר במחלוקת פרשנית אלא באי ביצוע פסק-הדין, הרי שפתוחה בפני העותר הדרך לתבוע את ביצועו בהליכים המקובלים.

אשר-על-כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ג בשבט תשס"ג (26.1.03).