Skip to main content
Election 2026

Israel votes on Tuesday, 27 October

From the court's archivePetition to the High Court of Justice

אריה דגן ואח' נ' פקיד שומה אילת

HCJ 6956/02 was decided on 26 January 2003.

The court's decision, in its own words.

אשר-על-כן, העתירה נדחית.

3 justices heard the case, and the ruling came on 26 January 2003.

Court
The Supreme Court, sitting as the High Court of Justice
Case
HCJ 6956/02
Opened
2002
Decided
26 January 2003
Length
2 pages

The panel

  • דליה דורנר
  • אליעזר ריבלין
  • אדמונד לוי

This is how to cite the ruling.

בג"ץ 6956/02 אריה דגן ואח' נ' פקיד שומה אילת (26.1.2003)

The full text of the ruling, in the Hebrew the court gave it in.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 6956/02

בפני: כבוד השופטת ד' דורנר · כבוד השופט א' ריבלין · כבוד השופט א' א' לוי

העותרים: 1. אריה דגן · 2. אמדר חברה לפיתוח עירוני בע"מ

נגד

המשיב: פקיד שומה אילת · עתירה למתן צו על-תנאי

בשם העותרים: עו"ד רחל כץ

בשם המשיב: עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס

פסק-דין

השופטת ד' דורנר:

העותרים הגישו לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע ערעורים על שומות שהוציא המשיב. בית-המשפט המחוזי דחה את ערעוריהם מלבד בשלושה עניינים, בגדרם הורה על ביטול שומות ספציפיות (להלן: פסק-הדין). על פסק-דין זה הגישו העותרים ערעור לבית-המשפט העליון, אשר עודנו תלוי ועומד.

בעקבות פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הוציא המשיב שומות מעודכנות. טענת העותרים, כי שומות אלו אינן עולות בקנה אחד עם פסק-הדין, ועל-כן יש לתקנן, נדחתה על-ידי המשיב. או אז פנו העותרים לבית-המשפט המחוזי בבקשה "למתן הוראות באשר לדרך עריכת השומות המעודכנות לאור פסק-הדין". ואולם, לאחר שהתבקשו על-ידי בית-המשפט להצביע על סמכותו לדון בבקשה, משכו את בקשתם והיא נמחקה.

מכאן העתירה שבפנינו, בגדרה טענו העותרים כי סירוב המשיב לתקן את השומות המעודכנות שהוציא, ואשר אינן תואמות את פסק-הדין, כמוהו כסירוב לקיים פסק-דין חלוט; וכי על-אף שהוראות פסק-הדין הינן ברורות ואינן משתמעות לשתי פנים, הוסיף המשיב לפסק-הדין תנאים והתניות נוספים – כמו-גם קביעות וחיובים בנושאים שלא הוזכרו בשומות המקוריות שהוצאו על-ידיו – אשר לא נכללו בפסק-הדין.

בתשובתו לעתירה טען המשיב, כי אין הוא מפר את פסק-הדין אלא מקיימו על-פי לשונו ותכליתו, וכי המחלוקת בינו לבין העותרים הינה מחלוקת פרשנית, וככזו אין מקומה בעתירה לבג"ץ. המשיב הוסיף וטען, כי יתר טענות העותרים הן טענות ערעוריות, אשר מן הראוי להעלותן במסגרת ערעורם על פסק-הדין, ולא בגדרה של עתירה לבג"ץ.

דין העתירה להידחות על הסף.

אין זה מתפקידו של בית-משפט זה להבהיר ולפרש את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. במקרה בו דרוש פסק-דין הבהרה, פתוחה בפני בעלי-הדין האפשרות לפנות לבית-המשפט אשר נתן את פסק-הדין, כדי שיבהיר, על דרך הצהרה, את פסק-דינו, ובכך יתאפשר יישומו. ראו ע"א 5403/90 מדינת ישראל נ' ר.א.ם. רבחי את איברהים, פ"ד מו(3) 459. ואילו, באם אין המדובר במחלוקת פרשנית אלא באי ביצוע פסק-הדין, הרי שפתוחה בפני העותר הדרך לתבוע את ביצועו בהליכים המקובלים.

אשר-על-כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ג בשבט תשס"ג (26.1.03).

Find the case on the Supreme Court's site

The court gave these rulings around the same time.

All Supreme Court rulings →

More tools