מחמוד זהרה נ' ראש המטה הכללי

פסק-דין

השופט מ' חשין:

העותר מרצה עונש מאסר בפועל בן עשרים ושבע שנים, לאחר שבית-המשפט הצבאי בלוד מצאו אשם בעבירות של חברות ופעילות בהתאגדות בלתי מותרת, ביצוע שירות עבור התאגדות בלתי מותרת, זריקת חפץ מבעיר (18 עבירות) והנחת חפץ מבעיר (5 עבירות). העותר היה חבר בארגון החזית העממית לשיחרור פלסטין, ובמסגרת פעילותו באירגון טרור זה השליך בקבוקי תבעירה לעבר מכוניות של יהודים באבו-טור ולעבר אוטובוסים, השתתף בהצתת עשרות מכוניות בירושלים וכן הצית מסעדה באבו-טור. בגוזרו את דינו של העותר קבע בית-המשפט הצבאי כי מעשי העותר שקולים כנגד נסיונות לרצח, ובשים-לב לכך שהמעשים חזרו ונישנו במשך כשנתיים ימים יש לצבור את העונשים. תום ריצוי עונשו של העותר אמור להיות בשנת 2016.

העותר ביקש מראש המטה הכללי כי יקל בעונשו, אך הרמטכ"ל סירב להיעתר לבקשה. מכאן העתירה, ובקשת העותר היא כי נורה לרמטכ"ל להקל בעונשו.

עיינו בעתירה, בהכרעת-הדין ובגזר-הדין של בית-המשפט הצבאי, ולא נמצא לנו כי עלה בידי העותר להצביע - ולו לכאורה - על עילה המצדיקה התערבותו של בית-המשפט בהחלטתו של הרמטכ"ל. לא זו בלבד שמעשי העותר, כשהם לעצמם, מעשים חמורים הם במאוד, אלא שבהיות העותר אזרח ישראל - החב חובת נאמנות למדינה - יש לראות את מעשיו בחומרת-יתר. הקלה בעונש הינה, בעיקרה, מעשה-חסד, ואין לו לאסיר שנשפט בבית-משפט זכות מוקנית להקלה בעונש. גם לעותר אין זכות שהרמטכ"ל יקל בעונשו.

העתירה נדחית.

ניתן היום, י"ט בכסלו תשנ"ח (18.12.97)