נועם בלום ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופטת מ' נאור:

1.עם כל ההבנה למצוקתם של העותרים לא נוכל לסייע להם. בית משפט זה דחה עתירה קודמת (בג"צ 1773/01) של העותרים, אך ציין:

"6. מן האמור לכאורה עולה, כי בשנים 1999 ו-2000 רשאים היו העותרים לצפות לאישור מכסות מים, בתעריף המוזל, בהיקף שאושר להם בשנים 1997, 1996 ו-1998. דא עקא, שאי התגשמות ציפייתם זו מהווה 'מעשה עשוי', שעליו אין העותרים יכולים לזכות בסעד ממשי מידי בית-משפט זה (השוו: ד' ברק-ארז, עוולות חוקתיות (תשנ"ד) 45). לא מן הנמנע שבידי העותרים לתבוע, בבית המשפט המוסמך, פיצוי כספי – בגין הפגיעה בציפייתם האמורה, או בעילה של מצג שווא רשלני (השוו: ע"א 5610/93 זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ראשון לציון, פ"ד נא 68 (1). מבלי שתשתמע מכך נקיטת עמדה באשר לסיכוייה של תביעה כזאת, נראה לי שהמשיבים ינהגו כראוי אם ימצאו דרך להביא את העותרים על תקנתם, בגין השנתיים האמורות, בהסכם וללא התדיינות." (ההדגשות הוספו)

2.בעקבות דברים אלה הגישו העותרים לבית המשפט המחוזי תביעה כספית. בענין מכסת המים לשנים 2000-1999 ובעניינים אחרים. התביעה אינה מתנהלת בקצב המשביע את רצונם. כדי שניתן יהיה להוסיף ולקיים את העותרת השניה זקוקים העותרים, לדבריהם, כחמצן לנשימה למקדמה כספית. הם מבקשים כי נפסוק להם סעד כספי, ולו כהלוואה שתושב אם יפסידו את תביעתם הכספית.

3.לבקשה זו לא נוכל, כאמור, להיעתר. בית משפט זה אינו פוסק פיצויים אלא במקרים נדירים שמקרה זה אינו נמנה עליהם; ובודאי שאינו פוסק פיצוי "על תנאי", קרי מורה למדינה לתת הלוואה שתוחזר אם תידחה תביעת כספית שהוגשה נגדה. לא ניתן להפוך ממצאים לכאוריים שנקבעו בעתירה הראשונה לממצאים חלוטים, ואין מנוס מכך שהעובדות תתבררנה בדרך המקובלת, בבית המשפט המוסמך.

4.העתירה נדחית בלא צו להוצאות.

ש ופטת

השופט א' ריבלין:

אני מסכים.

ש ופט

השופט ס' ג'ובראן:

אני מסכים.

ש ופט

הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור.

ניתן היום, י"ג אדר א, תשס"ה (22.2.2005).