מיכאל גור נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

פסק-דין

השופט ע' גרוסקופף:

1.לפנינו עתירה שכותרתה "עתירה חוזרת על מתן צו על תנאי" המכוונת נגד החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה (המשיב 1) בקשר להליך שניהל העותר לתשלום הפרשי שכר וזכויות סוציאליות ממעסיקו (המשיבה 2).

2.עתירה זו כונתה על ידי העותר, שאיננו מיוצג, "עתירה חוזרת" מכיוון שהיא באה לעולם כשנה וחצי לאחר שנדחתה עתירה קודמת שהגיש העותר לבית משפט זה ואשר מכוונת נגד אותה החלטה של בית הדין הארצי לעבודה (בג"ץ 1875/20 גור נ' בית הדין הארצי לעבודה (7.5.2020)). הטענה המרכזית בפיו של העותר היא כי בית משפט זה "לא בדק את כל החומר המצוי בתיק, לא בחן את [ה]טעויות של ביה"ד לעבודה [] ובית הדין הארצי לעבודה, והגיע למסקנה מוטעית" (סעיף 30 לעתירה), ועל כן הוגשה העתירה בשנית "כדי שבג"ץ יתייחס לכל הנתונים בעתירה" (סעיף 31 לעתירה).

3.ואולם, אין בדין הליך של הגשת עתירה חוזרת על עתירה קודמת שנדחתה בפסק דין של בית משפט זה. כך במיוחד שלא חל בענייננו כל שינוי נסיבות מאז הוכרעה עתירתו הקודמת שהגיש העותר (השוו: בג"ץ 2883/90 אסלנוב נ' בית הדין הארצי לעבודה (18.11.1990); בג"ץ 5441/13 דברי נ' מדינת ישראל - משרד הפנים (22.10.2014); בג"ץ 3434/17 רחמים נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (6.4.2017)).

4.אשר על כן, העתירה נדחית. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א בחשון התשפ"ב (27.10.2021).