שר הפנים נ' 48-1. איזבל תורג'מן ו47- אח' ואח'

פסק-דין

לפנינו ערעורו של שר הפנים על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, ולפיו קיבל בית המשפט את עתירתם המינהלית של המשיבים וביטל את החלטתו של מנהל מינהל האוכלוסין שלא להתיר למשיבים להיכנס לישראל.

הערעור בדין יסודו, שכן פסק-דינו של השופט המלומד איננו עולה בקנה אחד עם הלכתו של בית-משפט זה, כפי שבאה לידי ביטוי בבג"ץ 758/88 קנדל נ' שר הפנים פ"ד מו(4) 505 ובפסקי-דין נוספים. אך בעצתנו הסכימו באי-כוח הצדדים, כי משנכנסו המשיבים לישראל, וברובם עומדים הם לנסוע מחר בבוקר בחזרה למולדתם, ניתן להימנע ממתן סעד אופרטיווי של גירוש.

המשיבים 48-1 הגיעו לישראל מצרפת ביום 20.8.02 במסגרת משלחת. רובם, כאמור, עומדים לחזור מחר בבוקר לצרפת. בכך, למעשה, סיימה המשלחת את ביקורה בישראל. ביחס למיעוטם של המשיבים (כ11- אנשים) נאמר, כי הם מתכוונים לשהות בישראל עוד ימים אחדים ולשוב לצרפת במועדים קרובים. באי-כוח הצדדים הסכימו כי המשך שהייתם של משיבים אלה בישראל מותנה באישורו של פקיד ביקורת גבולות, לאחר תשאול אישי שיקיים לגבי כל אחד מהם. כן הוסכם, כי אם יחליט פקיד ביקורת הגבולות, ביחס למי ממשיבים אלה, שלא לאשר את המשך שהייתו בישראל, תינתן לנוגע בדבר האפשרות לצאת מישראל מרצונו, מבלי שיוצא נגדו צו הרחקה.

משרשמנו לפנינו את תוכנו של ההסדר המוסכם הננו מאשרים אותו. בכך, ובנתון לאמור בפתח פסק הדין, מתייתר הצורך להכריע בערעור על דרך של מתן סעד אופרטיווי.

ניתן היום, י"ז אלול תשס"ב (25.8.2002).