אסמעיל טראבין נ' מדינת ישראל

פסק-דין

העותר שריצה עונש מאסר בן 4 שנים בכלא פנה לבית משפט זה בעתירה כי יינתן לו מעמד בישראל עקב נישואיו לאזרחית ישראלית. כן ביקש העותר כי יינתן צו ביניים שיאפשר את שהותו בישראל בתום מאסרו ועד למתן החלטה בעתירה. בתשובתה המקדמית לעתירה הודיעה המדינה כי אשתו של העותר הגישה עוד בשנת 1997 בקשה למתן מעמד עבורו במסגרת בקשה לאיחוד משפחות. אלא שבינתיים פג תקפו של היתר השהייה של העותר בארץ. ההיתר לא חודש, רעייתו של העותר לא חידשה פנייתה למשרד הפנים והבקשה נזנחה. המדינה טענה כי נוכח זניחת הבקשה למשך קרוב לחמש שנים, ונוכח אי-מיצוי ההליכים והימנעות העותר או רעייתו מלחדש את הפניה למשרד הפנים במשך התקופה כולה, דין העתירה להידחות על הסף. מיד לאחר הגשת תשובת המדינה נקבעה העתירה לשמיעה בפני הרכב, אך התברר כי מועד שחרורו של העותר הוקדם וכי "במסגרת המגעים המדיניים שהתנהלו עם הרשות הפלסטינית הוענקה לעותר חנינה והוא שוחרר ממאסרו מוקדם מהצפוי". התברר עוד כי העותר שוחרר לשטחי הרשות הפלסטינית וזאת עוד בטרם נתקבלה עתירתו במשרד הפנים או בפרקליטות ובלא כל קשר אליה.

על יסוד הנטען בתגובת המדינה, ובהתחשב במצב העובדתי שנוצר, דין העתירה להידחות. רשמנו לפנינו את הודעת המדינה לפיה אם תפנה רעייתו הישראלית של העותר למשרד הפנים ותבקש כי הבקשה "תפתח ותטופל מחדש" ותיתן הסבר לזניחת הבקשה המקורית, ידון משרד הפנים בבקשתה לגופה.

אשר על כן, דין העתירה להידחות.

ניתן היום, כ"ט באלול התשס"ג (25.9.2003).