רג'בי איברהים נ' עירית ירושלים, יוה"מ של העיריה ואח'

פסק-דין

השופט ע' ר' זועבי:

נגד העותר הוגש כתב אישום (ת.פ. 6021/99) בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים המייחס לעותר עבירה של בנייה ללא היתר, לפי חוק התכנון והבנייה תשכ"ה 1965.

העותר טוען בפנינו, כי בית המשפט לעניינים מקומיים אינו מוסמך לדון בעניינו של העותר מהנימוק שמעולם לא הומצא לעותר כתב אישום כדין. העותר טוען, כי לא קיבל ולא חתם על קבלת כתב האישום, ועל כן לא מולאו דרישות ההמצאה המופיעות בסעיף 95 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב 1982. ובשל כך, טוען העותר, על בית המשפט להפסיק את ההליכים כנגדו עד שהוא יקבל לידיו כתב אישום כדין.

בית המשפט לעניינים מקומיים, דחה את טענות העותר בדבר חוסר סמכות, תוך שהוא קובע שנוכח הראיות שעמדו בפניו, אין ספק כי העותר הוזמן כדין. מעבר לנדרש ולמניעת ספק כלשהו, הורה בית המשפט למסור לבאת כוח העותר, המייצגת אותו גם בהליך הפלילי, עותק נוסף של כתב האישום על מנת שזו תמציא אותו לעותר. בית המשפט אף דחה את המשך הדיון להקראה לתאריך אחר.

דין העתירה להדחות על הסף. אבהיר את מסקנתי:

הלכה פסוקה היא, כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לא יתערב בהליכים פליליים או אזרחיים המונחים בפני בתי המשפט הרגילים, אלא אם עולה טענה של העדר סמכות עקרונית, או אם מתגלית שרירות קיצונית בתחום שהוא מנהלי טהור. (בג"ץ 583/87, הלפרין נ' כב' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4), עמ' 683).

במקרה דנן, העותר לא הצליח להראות עילה להתערבות בית משפט זה בהחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים. שכן אין בפגם שנפל, כביכול, בהמצאת כתב האישום משום פגם המצדיק התערבותו של בית משפט זה.

אשר על כן, דעתי היא כי נושא כגון דא אינו צריך להידון בגדר עתירה בפני בית המשפט הגבוה לצדק, שאינו הפורם הראוי לכך.

מעבר לנדרש, נראה אף שאין ממש בעתירה לגופה. לכאורה, בהמצאת כתב האישום לידי באת כוח העותר, ודחיית הדיון לצורך הקראה, על מנת לאפשר המצאת כתב האישום לידי העותר, נראה שבית המשפט לעניינים מקומיים יצא ידי חובת ההמצאה לפי סעיף 237(ב) או סעיף 237(ד)(3), לחוק סדר הדין הפלילי.

אך, כאמור, גם אם נותר פגם משפטי בהמצאה, אין פגם זה מצדיק התערבותו של בית משפט זה.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.

ניתן היום, כ"ח באדר א' תש"ס (5.3.00).