כלאי מיכל פרדיס נ' שירות בתי הסוהר ואח'

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

בחודש ספטמבר 1998 גויסה העותרת לשרות בתי הסוהר, לתקופה של 5 שנים. מאז הוארך שרותה שלוש פעמים, עד שבמהלך חודש אוגוסט 2007 הוחלט שלא להאריכו עוד. העתירה שבפנינו מופנית כנגד החלטה זו. העותרת סבורה כי הטענה בדבר תפקודה הלקוי נוגד הערכות תקופתיות של מפקדיה, והשימוע שנערך לה היה למראית עין בלבד.

אין בידינו להושיט סעד לעותרת. כידוע, הסמכות שלא להאריך את שרותו של סוהר לא נמסרה לבית המשפט אלא לנציב השירות (ראו סעיף 85(א) לפקודת בתי הסוהר). לפיכך, התערבותו של בית המשפט בהחלטות מסוג זה, מותנית בקיומה של אחת העילות להתערבות בשיקול דעת של רשות מנהלית, כגון אי-סבירות, אפליה, שיקולים זרים ופגיעה בכללי הצדק הטבעי. לאחר שבחנו את העתירה על נספחיה ואת תגובת המשיבים, מסקנתנו היא כי לא הוכחה אף לא אחת מאותן עילות.

מתגובת המשיבים עולה, כי מתחילת שרותה של העותרת התעוררו קשיים בדרך תפקודה, ובתום חמש שנים הוחלט בשנת 2003, לא בלי לבטים, להאריך את שרותה בשנתיים בלבד. דא עקא, הזמן שחלף מאז ושתי הארכות נוספות שניתנו לה, לא הביאו לשינוי המיוחל בתפקודה, ועל כן ההחלטה שלא להאריך את שרותה הינה סבירה ולא מצאנו כי נפל בה פגם. גם בטענה לפיה השימוע שנערך לה היה למראית עין בלבד, לא מצאנו ממש, ומכאן החלטתנו לדחות את העתירה.

בטרם סיום נוסיף את אלה. נראה כי העותרת הנה בעלת יכולת וכישורים, ואנו תקווה כי תמצא תעסוקה אחרת בהקדם. עם זאת, נראה כי אי-הארכת שירותה של העותרת כרוך בנזק ממוני לא מבוטל, ועל כן אנו סבורים כי טוב יעשו המשיבים אם ישובו ויתורו אחר דרך שתאפשר לה להשלים את תקופת ההכשרה הדרושה לצורך קבלת קצבה, או דרך שתאפשר לה לזכות בתגמול אחר שיהיה בו כדי לסייע לה עד אשר תשתלב במקום עבודה אחר.

ניתן היום, ה' בניסן התשס"ח (10.04.08).