עזרא עבד נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופטת מ' נאור:

1.העותר מבקש פטור מחובת שירות סדיר בצה"ל מ"טעמי משפחה" או מ"טעמים אחרים", וכן מבקש הוא כסעד ביניים פטור זמני ולחלופין כי יידחה מועד גיוסו, ולחילופי חלופין שבית המשפט יורה למשטרה הצבאית או למשטרת ישראל שלא לעצור או לאסור אותו עד להכרעה בעתירה. העותר טוען כי עליו לפרנס את משפחתו, שמצבה קשה, וראוי ליתן לו פטור.

2.העותר נקרא למבחנים ולבדיקות לצורך גיוסו. הוא לא התייצב פעמים רבות, ולעתים כשהתייצב עזב את לשכת הגיוס. בסופו של דבר הוצא צו גיוס על פיו אמור היה העותר להתייצב לשירות ב-6.7.03. העותר התייצב מאז מספר פעמים, הביע סירוב להתגייס בלי להציג כל מסמכים בדבר מצבו הכלכלי והמשפחתי. הוא פשוט קם והלך.

3.ב-21.7.03 חזר העותר לשירות ושוב הביע את סירובו להתגייס. הוא הובא לדין משמעתי ונדון ל-28 ימי מחבוש. לאחר שחרורו – שוב לא התייצב בבקו"ם. ב-19.8.03 ביקר בביתו חפש נפקדים שהורה לו לשוב ולהתייצב לשירות; ב-26.8.03 נערך חיפוש נוסף בביתו. העותר לא נמצא בבית. הוסבר להוריו שוב מעמדו כנעדר מהשירות שלא ברשות וההורים ציינו כי הנושא מטופל על ידי עורך-דין. ימים ספורים לפני הגשת העתירה, ב-19.8.03, פנה בא כוח העותר במכתבים לראש הממשלה, לשר הביטחון, לרמטכ"ל ועוד ושם העלה את הטענות המועלות בעתירה זו. בלי להמתין לתשובה הגיש את עתירתו כבר ב-27.8.03. הוא מלין על כך כי "לא זכה לתשובה, לא כל שכן תשובה הולמת."

3. דין העתירה להדחות על הסף. העותר לא מיצה את ההליכים בפני רשויות הצבא אלא עשה דין לעצמו ונעדר מהשירות, ודי בכך כדי לדחות את העתירה. (ראו בג"צ 5542/00 מרק קיימר נ' שר הבטחון ואח' (לא פורסם); בג"צ 1532/00 נמרוד דה ברמקר נ' שר הביטחון ואח' (לא פורסם)). את כל טענותיו ובקשותיו יוכל העותר להעלות בפני רשויות הצבא, אחרי שיתייצב כדין.

ניתן היום, ד' תשרי תשס"ד, תשס"ג (30.9.2003).