הנאא טוויל ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הפנים ואח'

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

1.עניינה של העתירה בבקשת העותרים להורות למשיבים לנמק מדוע לא יינתן לעותר 2 היתר שהייה, בין אם קבוע בין אם ארעי, בישראל. כמו כן, מתבקש בעתירה צו ביניים שיורה שלא לגרש את עותר 2 מישראל. כעולה מן העתירה, העותר 2 הוא תושב האזור אשר נישא ביום 13.6.2015 לעותרת 1, בעלת תעודת זהות ישראלית המתגוררת בישראל. העותרים פנו לוועדה מקצועית מייעצת לשר הפנים לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן: הוועדה), ככל הנראה בבקשה שיינתן לעותר 2 היתר שהייה בישראל. ביום 19.6.2016 השיבה הוועדה כי בקשתו של העותר 2 התקבלה וכי היא תועלה לדיון בוועדה (לפי סדר כרונולוגי המתייחס לתאריך הגשת הבקשה), ולכשתתקבל החלטה בעניינו – תועבר אליו הודעה בעניין.

2.מכאן העתירה. העותרים, המבקשים להסדיר את שהייתו בישראל כדין של העותר 2, מבקשים כי בית משפט זה יעניק סעד כדי להבטיח זאת, למצער עד להחלטת הוועדה בעניינם.

3.דין העתירה להידחות על הסף בהיותה עתירה מוקדמת. כאמור, פנייתו של העותר 2 לוועדה נענתה בתשובה ראשונית, והיא מצויה בטיפול הוועדה לפי סדר עבודתה הרגיל. משהעותר 2 טרם קיבל הודעה על ההחלטה בענייננו, טרם מוצו ההליכים בנושא (ראו בג"ץ 463/15 הנדאוי נ' משרד הפנים (22.1.2015)). לפי סעיף 3א1(ד) לחוק שר הפנים ייתן החלטה, בכתב, אם לתת רישיון או לאשר בקשה, בתוך שישה חודשים מיום שהומצאו לוועדה כל המסמכים הדרושים. לפי התיעוד שצורף לעתירה, המועד שנקצב למתן החלטה טרם חלף.

העתירה נדחית אפוא, ומאליה נדחית גם הבקשה לצו ביניים. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, יא' בתשרי התשע"ז (13.10.2016).