אכרם הלאל גוהר ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

העותר הינו תושב הרשות הפלשתינאית, ובשנת 1995 נשא לאישה את העותרת מס' 2, אזרחית ישראל. סמוך לאחר נישואיהם הגישו בני-הזוג בקשה לאיחוד משפחות ולמתן רישיון לישיבת קבע לעותר, אך בקשתם נדחתה בשים-לב לעברו הפלילי והבטחוני של העותר ולמידע מודיעיני שהיה בידי גורמי הבטחון.

העותר לא השלים עם הסירוב לבקשה ועתר נגדו לבית-המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 9491/96). בית-המשפט נדרש לעתירה וביום 9.6.1998 החליט לדחותה.

העתירה המונחת לפנינו זהה בעיקריה לעתירה הקודמת, ובקשת העותר הינה שוב כי יינתן לו רישיון לישיבת קבע בישראל, או, לחלופין, אשרה לישיבת ארעי.

שאלנו את בא-כוח העותר מה נשתנה מאז נדחתה עתירתו האחרונה, ותשובתו הייתה כי נשתנו כמה וכמה דברים. אחד, כי נולדו לו ביני לביני שני ילדים, הם העותרים מס' 3 ומס' 4. שניים, כי לא נצבר בתיקי המשיבים חומר נוסף המחייב את העותר בפלילים או במעשים בלתי חוקיים מכל סוג שהוא. שלושה, כי המצב במקום שאליו מבקשים לגרש את העותר - בתחומי הרשות הפלשתינאית - אינו אותו מצב.

לא מצאנו אף באחד מטעמים אלה הצדק להיעתר לעתירה, ולעניין זה נוסיף ונזכיר כי בשנת 1991 הורשע העותר על-פי הודאתו בעבירה של פגיעה במשתפי פעולה ובסוחרי סמים, פגיעה בחיילי צה"ל ובבטחון האזור, בהסתת האוכלוסיה המקומית לפגיעה בחיילי צה"ל ובקידום מטרות האינתיפדה.

יתר על כן: נתקשינו להבין את עיקרה של העתירה. בזמנו דחה בית-המשפט הגבוה לצדק את עתירתו של העותר, ולא נמצא לנו כי מאז אותה עת נתחדש דבר אשר יש בו כדי להצדיק את פנייתו הנוספת לבית-המשפט. תחת אשר יקיים העותר את החלטת בית-המשפט אשר ניתנה בזמנו, שב הוא ועותר אלינו שעה שאליבא דכולי עלמא שוהה הוא בארץ שלא כדין, בניגוד להחלטת המשיבים ולצו בית-המשפט.

לא מצאנו הצדק לעתירה ואנו מחליטים לדחותה.

היום, כ"ד באדר תשס"א (19.3.2001).

שופטשופטתש ופטת

העתק מתאים למקור

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ

פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי