חמידה נדאל נ' מדינת ישראל – משרד הפנים ואח'

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשת העותר לקבל אזרחות ישראלית לאור נישואיו לאזרחית ישראלית.

העותר הוא תושב אזור יהודה ושומרון אשר מרצה עונש של מאסר עולם בגין עבירות של גרימת מוות בכוונה. ביום 18.7.06 נקצבו עונשו לשלושים שנה. אשתו של העותר הגישה בעבר שתי בקשות לאיחוד משפחות עבורו, ביום 1.8.94 וביום 23.12.96. שתי הבקשות נדחו מטעמים בטחוניים. העותר שלח ביום 20.4.05 מכתב ללשכת משרד הפנים בנתניה וביקש לקבל מעמד של תושב לצורך איחוד משפחות. ביום 5.7.05 נשלח לעותר מכתב בו הוסבר לו, כי על אשתו להגיש עבורו את הבקשה בלשכת מינהל האוכלוסין.

העותר טוען, כי לא קיבל תשובות מספקות ממשרד הפנים וכי יש לתת לו אזרחות ישראלית על מנת שיוכל לצאת לחופשות כמו יתר האסירים.

מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי דין העתירה להדחות על הסף הן מחמת שיהוי והן מחמת אי מיצוי הליכים. כמו-כן, מציינת באת-כוח המשיבה כי לפי מדיניות המשיב לא נהוג לאשר בקשת איחוד משפחות כאשר אחד מבני הזוג מרצה עונש מאסר ולכן אף לגופו של עניין דין בקשתו להדחות.

דין העתירה להדחות על הסף. ככל שהעתירה נוגעת להחלטות המשיב מהשנים 1994 ו- 1996, דין העתירה להדחות מחמת שיהוי. בעניין בקשתו האחרונה של המבקש מיום 20.4.05, דין העתירה להדחות מחמת אי מיצוי ההליכים. כפי שהובהר למבקש, הנוהל המתאים להגשת בקשה מסוג זה קובע, כי על הבקשה להיות מוגשת על-ידי בן הזוג המבקש את איחוד המשפחות, דהיינו, אשתו של המבקש. אשתו של המבקש לא הגישה בקשה לאיחוד משפחות מאז הבקשה שנדחתה בשנת 1996 ומבחינה זו לא מיצו בני-הזוג את האפשרויות העומדות לרשותם להשיג את מבוקשם ממשרד הפנים.

אשר-על-כן, דין העתירה להידחות על הסף.

ניתן היום, ג' בשבט תשס"ז (22.1.2007).