פראס חמדאן תאופיק עארדה נ' המפקד הצבאי לאיו"ש ואח'

פסק-דין

השופט ג' קרא:

1.לפנינו עתירה למתן צו על תנאי אשר יורה למשיבים לבוא וליתן טעם "מדוע לא יושב לעותר רכבו מסוג 'פורד'" (להלן: הרכב). בתמצית יצוין כי הרכב נתפס על ידי המשיבים ביום 13.12.2018, כאשר לטענתם ההחרמה התבססה על מידע מודיעיני לפיו הרכב שימש לביצוע פיגוע דריסה. ביום 1.7.2019 התכנסה הוועדה לבחינת תפיסת רכוש והיתכנות החרמתו (להלן: הוו עדה) לדון בעניין בקשת העותר להשיב לו את הרכב. בהתאם למידע שהונח לפניה המליצה הוועדה על החרמת הרכב. ביום 4.12.2019 הוגשה העתירה דנן במסגרתה נטען כי ההחלטה על החרמת הרכב מהווה פגיעה חמורה ובלתי מידתית בקניינו של העותר וכי הרכב לא שימש לביצוע עבירה.

2.מתגובת המשיבים לעתירה עולה כי ביום 14.1.2020, קרי לאחר הגשת העתירה דנן, אימץ המשיב 1 את המלצת הוועדה והורה בצו על החרמת הרכב. משאלה הם פני הדברים, העתירה במתכונתה הנוכחית, המכוונת למעשה כלפי המלצת הוועדה, איננה רלוונטית עוד שעה שהתקבלה החלטה מנהלית חדשה בעניין הרכב על ידי הגורם המוסמך לכך (ראו והשוו: בג"ץ 6415/19 שבאנה נ' המפקד הצבאי לאזור איו"ש (2.12.2019)). מעבר לכך יוער כי במועד הגשת העתירה טרם מוצו הליכי התפיסה (בג"ץ 5932/19 נתשה נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (15.9.2019)).

3.נוכח האמור, העתירה נמחקת. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד בשבט התש"פ (9.2.2020).