אלי ליפר נ' הוועדה מחוזית לתכנון ובניה ואח'

פסק-דין

הענין אותו מעלה העותר שבגינו מבקש הוא צו ביניים וצו על תנאי נדון כבר בערכאות קודמות. לטענת העותר קיימת הצדקה לדון בענין שנית בבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, מאחר ובית המשפט המחוזי לא ראה עצמו מוסמך לדון בטענת האפלייה אותה העלה בפניו.

בית המשפט המחוזי קבע, למעלה מן הצורך לשיטתו,שהעותר לא הניח ממילא תשתית עובדתית הולמת לטענת האפלייה. מהחומר שהניח העותר לפנינו ומתגובת המשיב המס' 2 עולה כי אין בידי העותר כדי להצביע על עובדות חדשות אותן לא העלה לפני בית המשפט המחוזי שדן בעניינו. צודקת המשיבה 1 בטענתה שאין מקום לדון בענין בבית המשפט הגבוה לצדק, וזאת לאור האמור בהוראות סעיף 255א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ח1965-. יחד עם זאת, בנסיבות אלו, בהן נדונה למעשה טענת האפלייה על יסוד אותה תשתית עובדתית שהונחה לפני בית משפט זה, ותשתית זו אינה מצדיקה בפועל התערבות, הרי שבין אם צדק בית המשפט המחוזי בשאלת סמכותו ובין אם לאו, נחה דעתנו כי אין מקום להיזקק לטענה זו בשנית, ואין העתירה מגלה עילה להתערבותנו.

העתירה נדחית.

ניתן היום ה באדר תשנ"ט (21.2.99).