ארלנדיה סנטוס רמוס נ' רשות האוכלוסין וההגירה - משרד הפנים

פסק-דין

השופט ג' קרא:

1.עניינה של העתירה בבקשת העותרת, נתינת ברזיל, כי בית המשפט יורה למשיבה להכיר בגיורה של העותרת, ולאפשר לה לעלות לארץ ולקבל את זכויותיה כיהודייה מכוח חוק השבות, התש"י-1950.

2.המשיבה טענה כי דין העתירה להידחות על הסף, בהיעדר עילה להתערבות בהחלטה שלא ליתן לה מעמד בישראל על יסוד הגיור שעברה (להלן: ההחלטה).

מההחלטה עולה כי העותרת התגיירה ביום 11.5.2017, בגיור פרטי, בעת ששהתה שלא כדין בישראל, ומשכך אינה עומדת בתנאי הפסיקה לקבלת מעמד בישראל.

3.לאחר שהתקבלה תגובת המשיבה, הוריתי לעותרת, ביום 14.4.2019, להודיע האם ברצונה לעמוד על עתירתה. העותרת הודיעה כי היא עומדת על עתירתה ומבקשת שיינתן לה סעד של צדק, לפנים משורת הדין.

4.לאחר בחינת הדברים, שוכנענו כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת המשיבה שלא ליתן לעותרת מעמד בישראל.

5.החלטה זו הולמת היטב את הפסיקה הנוהגת לפיה, משהגיור הנטען הושלם במועד שבו לעותרת לא היה מעמד כדין, אין הוא מזכה את העותרת במעמד לפי חוק השבות (ראו: בג"ץ 7625/06 רגצ'ובה נ' משרד הפנים (31.3.2016); בג"ץ 4535/11 מקלרן נ' משרד הפנים (26.9.2016)).

6.עוד יוער כי בן זוגה של העותרת פנה בבקשה לקבלת מעמד בישראל עבור העותרת, בהתאם ל" נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני זוג מאותו המין". יובהר כי אין באמור בפסק דין זה כדי לפגוע באפשרות קבלת מעמד בהתאם לאמור בהוראות הנוהל.

7.אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג בניסן התשע"ט (18.4.2019).