מרדכי אדרי ואח' נ' רשם האגודות השיתופיות ואח'

פסק-דין

ענייננו בעתירה על החלטת רשם האגודות השיתופיות (מאת עוזר הרשם) אשר דחה השגה של העותרים על פסק בורר.

העתירה מעלה טענות מובהקות של ערעור, אין דרכה של עתירה זו להידרש להן במסגרת עתירה על החלטות הרשם.

אשר לטענה העקרונית לגבי אי כינוס האסיפה הכללית בתקופת כהונתו של ועד ממונה, לאחר שתי החלטות של הרשם בהן הורה שאין לכנס את האסיפה הכללית. החלטות אלה של הרשם צריך היה לתקוף במועד ובאופן ישיר בערכאה המוסמכת, ולא בדרכי עקיפין שבעקיפין, באמצעות עתירה על החלטת רשם הדוחה השגה על פסק בוררות.

מעבר לכך נוסיף, כי איננו סבורים – לכאורה ובלא שניטע מסמרות כלליים – שצדקו העותרים בטענת חוסר הסמכות של הרשם שלא לאשר כינוסה של אסיפה כללית בנסיבות של ועד ממונה. טענה זו עניינה פרשנות סעיף 14(1) לפקודת האגודות השיתופיות יחד עם תקנה 28א(ב) לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), תשל"ה-1975. סעיף 14(1) קובע את סמכות ועד האגודה להועיד אספה כללית – בין השאר לאחר דרישה של חברים באגודה; תקנה 28א(ב) מציינת כי כשהמדובר בועד ממונה, ייעשה הדבר רק באישור הרשם. לפי הטענה, יש בכך הסדר שלילי לגבי עניינים אחרים שבהם מכנסים אסיפה כללית לפי התקנות הללו. ואולם, דעתנו היא כי יש לפרש את סמכות הרשם באופן רחב, כך שבהינתן קיומו של ועד ממונה, וככל שנסיבות האגודה הן כאלה שכינוס אסיפה כללית עלול להיות לרועץ לניהול התקין, כפי שאירע כאן לדעת הרשם, רשאי הרשם שלא לאשר פניה לכינוס האסיפה. הדבר מעוגן בתקנה 28א(ו) לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), שלפיהן רשאי הרשם שמינה ועד ממונה לקבוע את סמכויותיו ולהנחותו בפעולותיו.

ובטרם סיום, נחזור ונטעים בפעם המי-יודע-כמה את דעתנו כי יש מקום שהשגות על החלטות הרשם כגון בעניני פירוק ובוררות יוגשו על פי דין לבית המשפט לעניינים מינהליים ולא בעתירות לבית משפט זה, שלא לכגון דא נועדו. אשר על כן איננו נעתרים לעתירה. העותרים ישאו בהוצאות המשיבים 5-2 בסך 10,000 ₪.

ניתן היום, ה' בשבט התשע"ד (6.1.2014).