טיביל לטיטיה נ' משרד הפנים

פסק-דין

השופטת ד' ברק-ארז:

1.העותרת, הטוענת כי היא אלמנתו של יהודי, כיוונה עתירתה לכך שהמשיב ייתן לה מעמד בישראל מכוח חוק השבות, התש"י-1950.

2.בעתירה צוין כי העותרת פנתה בעניין למשרדיו של משרד הפנים ברמת-גן, אך "במשרד הפנים סרבו לקבל בקשתה, סרבו אפילו לעיין בבקשתה, וסרבו ליתן לה אישור על הגשת הבקשה". על רקע זה, כך נטען, הוגשה העתירה לבית משפט זה.

3.דין העתירה להידחות על הסף, מבלי להידרש לטענותיה של העותרת לגופן. העותרת לא הניחה ביסוד עתירתה תשתית עובדתית מינימאלית באשר לתוכן פנייתה למשרד הפנים. מכל מקום, אף אם פנייתה נדחתה כפי שנטען בעתירה, היה עליה למצות הליכים מול המשיב באמצעות פנייה מסודרת בעצמה או על-ידי בא-כוחה, קודם להגשתה של עתירה לבית משפט זה. פנייה כזו הייתה מאפשרת לה לקדם את בקשתה, ולמצער, הייתה מניחה תשתית עובדתית המבהירה את גדר המחלוקת בין הצדדים.

4.על רקע האמור לעיל, אין בדחיית העתירה משום חיווי דעה לגופם של דברים. על העותרת לחזור ולפנות, בשלב ראשון, באופן מסודר למשיב.

5.העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ח' באדר התשע"ג (18.2.2013).