גורבונובה אוקסאנה ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

עניינה של העתירה בבקשת העותרים לקבלת רישיון זמני לישיבה בישראל, עד לדיון בבקשתם לרישיון לישיבת קבע.

עותרת מס' 1, ילידת ברית המועצות לשעבר, ביססה את עתירתה על שניים: היא טענה כי נישאה בנישואי פרגוואי לאחד, שוורץ ג'ימס סימון, יהודי ובעל תעודת זהות ישראלית, עמו הגיעה לישראל בשנת 1998, ביחד עם שני בניה (עותרים 2 ו-3). לחלופין נטען, כי עותרת 1 זכאית לסעד מכוח נישואיה של אמה לאזרח ישראלי. העותרים פנו למשיבה בבקשה "לאשר להם תעודת זהות ישראלית" (כלשון בא-כוח העותרים), אך הבקשה נדחתה, ומכאן העתירה שבפנינו.

בתשובתה הסבירה המשיבה, כי האדם לו נישאה העותרת נטש בינתיים את משפחתו (עובדה אותה אישרה גם עותרת 1), והוא אף עזב את ישראל. מכאן, שבקשתם של העותרים מתבססת על נישואין שפקעו, וככזו היא אמורה להיות מוכרעת על פי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, שהוא גם החוק על פיו צריכה להיות נדונה העתירה מכוח העילה החלופית. דא עקא, הסמכות לדון בעתירות על פי חוק זה מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים, ומכאן התוצאה שלעותרים עומד סעד חלופי, ועל כן דין העתירה להידחות על הסף.

העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ח בניסן תשס"ג (30.4.2003).