מוטי נוטיס נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח'

פסק-דין

עתירה לביטול החלטתו של נשיא בית הדין הארצי לעבודה.

ראשית הדברים הייתה ביום 21.9.1997, שעה שהמשיב מס' 2 (המשיב) תבע את העותר לפני בית הדין האזורי לעבודה, בדיון מהיר, לתשלום עבור משכורת ובנוסף לכך תשלום פיצויי הלנת שכר כחוק, דמי פדיון חופשה ותשלום הוצאות משפט. לאחר סידרת הליכים שאין צורך לעמוד על פרטיהם, החליט בית הדין האזורי לעבודה לקבל את התביעה ופסק לזכותו של המשיב שכר עבודה, דמי פדיון חופשה והוצאות משפט בסכומים כפי שפסק.

על החלטה זו ביקש העותר רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, אך נשיא בית הדין הארצי סירב לבקשה בהחלטה קיצרת-שורות. עיקרה של ההחלטה הוא בכך, שאין נותנים רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה אלא במקום בו מדובר "בסוגייה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מהעניין הקונקרטי שיש לצדדים בסכסוך" וכי עניינו של העותר אינו בגידרי נוסחה זו.

לא מצאנו עילה להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בפסיקתו של נשיא בית הדין הארצי לעבודה. בפרשת וילנסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה (פ"ד מו(5) 502) אמרנו דברים אלה (בעמ' 529-528):

אפילו כולנו חכמים, כולנים נבונים, וכולנו יודעים את תורת המשפט, מצווה עלינו שלא לשמש כדרגת ערעור נוספת על בתי הדין לעבודה, ואין אנו מתערבים בפסיקתם אלא אם וכאשר פסק הדין של בתי דין אלה לוקה בטעות משפטית מהותית ודרישות הצדק מחייבות את תיקונה.

ענייננו שלנו אינו מעורר כל שאלה משפטית מיוחדת, לא-כל-שכן שאלה משפטית מהותית, וממילא לא יהא זה לא נכון ולא ראוי אם נתערב בהחלטותיו של נשיא בית הדין הארצי לעבודה.

לטענת העותר חיובו המקורי בכמה אלפי שקלים תפח ועלה, ביני לביני - בשל פיצויי הלנה - עד לסכום של כ100,000- ש"ח. אם אמנם כך הוא הדבר, ואם סובר העותר כי לא יהא זה צודק לחייב אותו בסכום הכסף שהוא חב בו לעת הזו, חייב הוא למצוא סעדו בבית הדין לעבודה ולא לפנינו.

העתירה נדחית. העותר ישלם למשיב שכר טירחת עורך-דין בסך 5,000 ש"ח.

היום, כ"ז בכסלו תשס"ב (12.12.01).

שופטשופטתש ופטת