עמותת ישיבת התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי זיע"א נ' שר האוצר ואח'

פסק-דין

השופטת מ' נאור:

1.ביום 31.5.2011 התפרסמה ברשומות הודעת שר האוצר על כוונתו לרכוש זכויות בקרקע באזור הר מירון על פי הפרוצדורה הקבועה בפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943. השר ציין בהודעה כי הקרקע דרושה לצורך ציבורי להנצחה, למורשת, לתיירות ולצורכי דת של מקום קדוש – קבר רבי שמעון בר יוחאי. העותרת מפעילה בחלק משטח הקרקע המוזכר בהודעה ישיבה ובה בית כנסת, כולל ועוד. לטענת העותרת כוונת שר האוצר בסופו של ההליך היא להפקיע את הקרקע ואין הצדקה לכך ממספר טעמים שפורטו בהתנגדות שהוגשה על ידה על פי הפקודה למשיבה 2 – הוועדה המייעצת לשר האוצר בעניינים נשוא הפקודה. דיון בהתנגדות קבוע ליום 27.11.2011 – דהיינו לעוד יותר מעשרה ימים. במסגרת ההכנה לדיון הסתבר לעותרת "לתדהמתה" כי בטרם פורסמה הודעת שר האוצר על כוונתו לרכוש את הקרקע הוא לא התייעץ עם המשיבה 2. העותרת טוענת כי על פי הפקודה שר האוצר היה חייב להתייעץ עם המשיבה 2 בטרם פרסום ההודעה ומאחר שהשר "לא קיים את חובת ההיוועצות החלה עליו, משמעה היא כי החלטתו בדבר ההפקעה ופרסום הודעת ההפקעה נעשו בחוסר סמכות ולפיכך הן בטלות". מכאן עתירתה של העותרת המבקשת שנורה על ביטול הודעת שר האוצר. כן מבקשת העותרת צו ביניים שימנע מהמשיבים לפעול בכל דרך לשם קידום הליכי ההפקעה לרבות קיום דיונים בפני המשיבה 2 הקבועים לימים 20.11.2011 ו- 27.11.2011 בעניינה ובעניינם של אחרים. לחילופין ביקשה שתוכל לטעון שם "תחת מחאה".

2.דין העתירה להדחות על הסף וממילא נדחית גם הבקשה לצו ביניים. הכלל כידוע הוא "שעל העותר להקדים ולפנות לרשות המנהלית, ורק אם זו תדחה אותו, הוא יוכל לנסות למצוא תרופה לסוגיה עלה הוא מלין על ידי פנייה לבית משפט זה" (בג"ץ 3383/02 ינוקשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.7.2007)). בענייננו, העותרת אינה טוענת כי בטרם הגשת עתירתה פנתה למי מהמשיבים בטענה בעניין הפרת חובת ההיוועצות. נראה כי בין השורות מסכימה העותרת שאכן לא נעשתה פנייה שכזו (ראו סעיף 49 לעתירה). מכל מקום, לעתירה לא צורף כל העתק של פנייה כאמור. בהיעדר פנייה מוקדמת למשיבים לא ניתנה להם כל הזדמנות לשקול את טענות העותרת ובנסיבות אלה כבר נקבע כי "אין לאפשר לעותר העלאת טענות לראשונה בפני בית משפט זה מבלי שהוא הקדים והציג טענות אלה בפני המשיבים" (בג"ץ 7577/11 עזוני נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה, פסקה 2 (טרם פורסם, 6.11.2011)). ודוק: גם אם מבחינת העותרת מדובר בסוגייה דחופה אין בכך כדי להתגבר בענייננו על היעדר הפנייה המוקדמת למשיבים, בפרט בשים לב ללוחות הזמנים שצויינו כאשר ממילא לעת הזו אין מדובר ביצירת מצב בלתי הפיך (ראו והשוו בג"ץ 3017/11 עו"ד ברינט נ' משרד הפנים, פסקה 3 (טרם פורסם, 17.4.2011)).

3.ועוד: נוכח זימון העותרת לדיון בפני הוועדה במועד קרוב יחסית עליה להעלות את כל טענותיה שם ולמצות הליכים בטרם פנייה לבית משפט זה. ייתכן הרי כי לאחר הדיון שם תבוא העותרת על סיפוקה וממילא לא יהיה צורך בעתירה (ראו והשוו בג"ץ 5372/96 זרזר נ' בית משפט השלום בטבריה (לא פורסם, 28.7.1996)). כמובן שאם לבסוף תתקבל דווקא החלטה שלא תניח את דעת העותרת טענותיה שמורות לה, לרבות הטענות המועלות בעתירה, והיא תוכל לשוב ולנקוט בצעדים משפטיים אם תהיה בידה עילה לכך, אך זאת כאמור רק לאחר שתעלה את טענותיה בפני המשיבים ותאפשר להם לשקול בדבר. באשר לאפשרות הטיעון "תחת מחאה" אך מובן הוא שהעותרת אינה זקוקה לצווים של בית משפט זה.

4.למותר לציין כי לגופו של עניין איננו מביעים כל עמדה לגבי טענות העותרת לא בעתירה ולא בהתנגדות שהוגשה על ידה.

5.העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט בחשוון, תשע"ב (16.11.2011).