ויקטור בלנקו נ' דורון ליטוב (לוגופרינט בע"מ) ואח'

פסק-דין

השופט א' שהם:

העותר הגיש עתירה למתן צו על תנאי, לביטול החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה, הדוחה את בקשת העותר ל" הארכת מועד" (סע"ש 14696-08-17); ולביצוע "הערכה משפטית" של פעולותיה של המשיבה 2.

ביום 04.01.2018, התבקשו המשיבות 2-1 להגיש את תגובתן המקדמית לעתירה. במסגרת תגובותיהן של המשיבות 2-1, נטען, בין היתר, כי דין העתירה להידחות על הסף, וזאת בשל קיומו של סעד חלופי; אי מיצוי הליכים; חלוף הזמן; והיעדר ניקיון כפיים מצד העותר. בתגובתה, טענה המשיבה 1, כי עמדה בפני העותר האפשרות לערער על החלטת כב' הרשמת, לבית הדין הארצי לעבודה, תחת פנייה בעתירה לבית משפט זה; וכי פסק הדין שניתן בבית הדין הארצי לעבודה הפך לחלוט, ומשכך מתקיים לגביו הכלל בדבר מעשה בית דין. לגישת המשיבה 2, "העתירה דנן אינה אלא ניסיון נוסף, מיני רבים, של העותר לערער בדרכים לא דרכים על פסק דינו של בית הדין לעבודה וכנגד הח"מ ללא הצלחה".

ביום 15.02.2018, ביקשתי מהעותר להודיע לבית המשפט, וזאת עד ליום 08.03.2018, האם הוא עומד על עתירתו או שמא ניתן למחוק את העתירה. העותר לא הגיש כל תגובה מטעמו, עד למועד שנקבע. ביום 14.03.2018, הגיש העותר בקשה למתן ארכה בת שבוע ימים, להגשת תגובה.

ביום 15.03.2018, הודיע העותר כי הוא עומד על עתירתו. בתגובתו, חזר העותר על טענותיו כלפי המשיבות, כפי שנטענו בעתירה גופה, מבלי שניתן על ידו כל מענה לנושאים שהועלו בתגובותיהן של המשיבות 2-1.

בהיעדר התייחסות של ממש מצידו של העותר לאמור בתגובותיהן של המשיבות 2-1, ולאור האמור בתגובות עצמן, יש לדחות את העתירה על הסף. זאת, בשל קיומו של סעד חלופי ואי-מיצוי הליכים, שעה שעמדה בפני העותר האפשרות לערער על החלטת כב' הרשמת לבית הדין הארצי לעבודה; ומשתלונותיו של העותר ללשכת עורכי הדין ולפרקליטות ביחס למשיבות 2-1 "נסגרו".

סוף דבר, דין העתירה להידחות על הסף.

העותר ישא בהוצאות המשיבות 2-1, בסך 1,500 ₪, לכל אחת.

ניתן היום, ד' בניסן התשע"ח (20.3.2018).