ח'אוולה עקאב זחאייקה ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

1.עניינה של העתירה בבקשת העותרים לאישור בקשתם לאיחוד משפחות. כן מתבקש בית המשפט ליתן צו ביניים אשר ימנע את גירוש העותר 2 מגבולות ישראל.

2.העותרת הינה בעלת מעמד של תושבת קבע בישראל. בעלה העותר הוא תושב השטחים. העותרים נישאו זה לזו ביום 26.5.2001 ועברו להתגורר בתחומי מדינת ישראל. כיום לבני הזוג שני ילדים. ביום 8.8.2004, פנו העותרים למשרד הפנים בבקשה כי יאשר את בקשתם לאיחוד משפחות, אולם בקשתם סורבה בשל הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. מכאן העתירה שבפנינו.

3.הדין וההלכה הפסוקה מבחינים בין תביעה לאיחוד משפחות של אזרח ישראל לבין תביעה דומה המוגשת על ידי תושב קבע בישראל. בעוד תביעה של אזרח ישראל מוגשת במסגרת חוק האזרחות לבית משפט זה, תביעה דומה המוגשת על ידי תושב קבע, מצויה בגידרו של חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. על פי סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, בצירוף עם סעיף 12 לתוספת הראשונה לחוק זה, הסמכות לדון בעתירות לרישיון ישיבה ועבודה על פי חוק הכניסה לישראל נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים. משהעותרת בענייננו היא תושבת קבע בישראל ואינה אזרחית ישראל, נתונה לבית המשפט לעניינים מינהלים הסמכות לדון בענין, ולפיכך אין מקום כי בית משפט זה יזקק לעתירה, בהתקיים סעד חלופי בידי העותרים. (בג"צ 2208/02 מהא סלאמה נ' שר הפנים, פ"די נו(5) 950, 957; בג"צ 10957/02, ברטוק נ' שר הפנים).

כאמור בפרשת סאלמה, (שם, עמ' 957):

"רבים הם המקרים בהם הבקשה של קרוב שאינו אזרח ישראלי - כגון בן זוג או ילד - הינה ל"איחוד משפחות" עם בן משפחה שאינו אזרח ישראלי אלא תושב בלבד. כל ההחלטות של שר הפנים במסגרת בקשות אלה הן על פי חוק הכניסה, והן ידונו מעתה בבית המשפט המינהלי."

4.לאור האמור, משיש בידי העותרים סעד חלופי לעתירתם לאיחוד משפחות אין מקום כי בית משפט זה יזקק לה. אין אנו נוקטים עמדה בשאלת סיכויי העותרים לזכות בעתירה מינהלית בבית המשפט לעניינים מינהליים, אם ובמידה שעתירה כזו תוגש.

העתירה בפנינו נדחית על הסף.

ניתן היום, כ"ו בחשוון תשס"ה (10.11.04).