ג'מיל דאווד אלמנאסרה נ' מדינת ישראל

פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.זוהי עתירה למניעת גירושו של העותר משטחי הרשות הפלשתינית לירדן. כן מבקש העותר כי המשיב יכריע בבקשה לאיחוד משפחות, שעל פי הנטען הוגשה על ידי אשתו.

2.העותר, אזרח ירדני, נכנס לאיזור ביום 23.6.94 על פי רשיון ביקור לתקופה קצרה. תוקף רשיונו פג ביום 21.9.04, והוארך עד ליום 21.10.94. על פי העתירה, נישא העותר לתושבת האיזור, ולבני הזוג שלושה ילדים המתגוררים בכפר בני נעים שבנפת חברון. על פי העתירה, אשת העותר הגישה בקשה לאיחוד משפחות באיזור עבור בעלה בשנת 1999, אך בני הזוג לא קבלו מענה לבקשתם.

3.ביום 7.9.04 נעצר העותר, ולאחר שהתברר כי הוא שוהה באיזור שלא כדין, הוצא נגדו צו גירוש ביום 8.9.04.

4.לאחר פקיעת רשיונו של העותר, אין ראייה כי ניסה להסדיר את מעמדו באיזור. כמו כן, מבדיקה שנערכה עולה כי לא הועברה אל המשיב מהרשות הפלסטינית כל בקשה לאיחוד משפחות הנוגעת לעותר. אישור בקשות לאיחוד משפחות בתחומי האיזור מסור לסמכות הרשות הפלסטינית, בכפוף לאישור מוקדם של ישראל (סעיף 28(11) לתוספת הראשונה לנספח האזרחי להסכם הביניים עם הרשות הפלשתינית (כתבי אמנה 1071, כרך 33, עמ' 215). החל מחודש ספטמבר 2000, עם פרוץ אירועי הלוחמה באיזור, הפסיקה מדינת ישראל לקבל בקשות מסוג זה מהרשות הפלשתינית. מדיניות המשיב הינה להרחיק את השוהים ללא היתר באיזור ולהחזירם למדינת אזרחותם. עניינו של העותר נכנס בגדר מדיניות זו, וכמוהו נדחו עתירות דומות של שוהים בלא היתר באיזור (בג"צ 4297/04 יאסין נ' מנהל אזרחי באיזור יו"ש; בג"צ 6477/04 דאוד נ' מפקד איזור יו"ש; בג"צ 7260/01 קאדר נ' שר הפנים).

5.מדברים אלה עולה, איפוא, כי משהעותר, תושב ירדן, שוהה באיזור שלא כדין על פי רשיון ביקור שפקע לפני כעשר שנים, ואין בידי המשיב כל בקשה להארכת תוקף רשיון הביקור שלו, וכן אין בידי המשיב בקשה לאיחוד משפחות בעניינו, ועתה גם לא ניתן להגיש בקשות חדשות בענין זה, אין מנוס מדחיית העתירה על הסף, וכך אנו מחליטים.

ניתן היום, ט' בחשון תשס"ה (24.10.04).